בלוג סיפורים על החיים.

אני מתחילה להישתתף בתחרות סופרים.

והינה הסיפור שההיתי צריכה ליכתוב.

יום רבעי ה-3.5.99 מיבחן הקבלה למגמת מחול בניו יורק בבצפר BD .

ריצ'ל מאוד יתרגשה ליפני היום הזה .. היא חששה אבל שמחה שהגיעה היום לממש את הכישרון העצום שיש לה לריקוד .

סמו את ריצ'ל מיספר 43 ובכיתה המלאה היו כ -60 בנות בצעירות גבוהות רזות - עד מאוד וכולן במטרה אחת ..

כול אחת מהבנות היתה בעיסוק אחר .. אחת סידרה לשניה את השיער , ילדה אחרת עשתה מתיחות ... באמת היה אפשר להרגיש את הזעה של הבנות עוד ליפני שהם התחילו ביכלל לירקוד.

פיתאום ניכנסה לחדר אישה די זקנה ...(בת 60-70)

וכול הבנות נעמדו בחצי מעגל סביב האישה ..

היא היתה נמוכה רזה היה לה שער בלונדיני אפור והיא לבשה מיכנסיים שחורים וחולצה ורדרדה והשער שלה היה עסוף בגולגול כמו של כול הבנות בכיתה .

" שלום בנות "

" שלום .." היא אמרה רק שלום כי לא ידעה את שמה של הגיברת.

אך הכיתה ענתה ..

" שלום גברת מורגן " ענתה שאר הכיתה ..

מה ? זאת מורגן ג'ורג? הרקדנית הכי טובה בניו יורק בשנות ה60 ..

לא האמנתי שזאת היא !!

ועכשיו הלחץ באמת גבר ..

" הבה נתחיל ? " אמרה מורגן והביטה בפסתרנית כדי שתתחיל לנגן ..

והמוזיקה התחילה והתרגיל והאודישן התחיל........

כעבור שעה וחצי שוב חזר החצי עיגול סביב גברת מורגן ועוד בחור גבוה שכניראה שהוא יהיה המורה של הבנות שיתקבלו

הוא היה די שרמנטי יפה בלונדיני גבוה .. כניראה הוא גם רקדן מפורסם .. חשבה לעצמה רי'צל.

" אוקי מתוקות היה לכן אודישן מצויין אבל לצערי יתקבלו רק 5 בנות ו5 בנים מחדר השני " ככה אמרה גברת מורגן

"אז הראשונה מיספר 32 " מזל טוב !!

" 34 "

" 54 "

" 5 "

"ואחרונה מיספר 43 "

רגע ? היא קראה את שמי ? חשבה ריצ'ל ..

" 5 הבנות באו אלי בבקשה " אמרה האישה

רצי'ל יתקרבה לאישה בחשש

שמיכן ?

" אנה "

" ליה "

" קורין "

" עדי "

" ואת ? ?" שאלה האישה כשראתה שריצל לא עונה

" אני רצי'ל "

" ניפלא , אז בעוד יומים תבואו לבית הספר ונתחיל לילמוד .."

וכול הבנות יתפזרו ....

והיומים עברו מהר מאוד ... וריצ'ל באה לבית הספר..

היא סמה את התיק שלה בחדר באכסניה והיא היתה שם עם אנה ליה קורין ועדי ...

השעה היתה 9:00 בבוקר וכולם הלכו לסטודיו ..

ראיתי את 5 הבנים ואנחנו ההינו 5 בנות.

" הי כולם " אמר האיש הגבוה עוד מהאודישנים..

" בחרנו 10 הכי טובים רקדנים צעירים .. אנחנו רוצים לעשות ריקוד ויצטרפו אילכם לחזרות עוד רקדנים מנוסים ואנחנו רוצים לקדם את הריקוד אצל הצעירים. "

כולם היו ממש מבסוטים שזה מה שיקרה ויתחילו לעשות חזרות ומחר בבוקר יהיה פתק על לוח המודעות על התפקידים.

למחרת.

מיכאל , ועדי מזל טוב אתם תהיו " רמיאו ויוליה "

ריצ'ל כלכך יתבאסה היא היתה כלכך מוכשרת ... ופשוט מאותו הרגע היא התחילה לישנוא את עדי ..

בשעה 22:00 כשהבנות חזרו מהחזרה לריקוד עדי הלכה לשירותים ..

וריצל והבנות ישבנו על המיטות דיברנו בטלפון , כתבו מיכתב להורים , יסתכלו בתמונות , קראו ספר ..

ופיתאום קולות של הקאה ..

לא הבנו מה קרה ופיתאום ריצל נעמדה והלכה לשירותים ..

היא ראתה את עדי יושבת ליד האסלה מקיאה את נישמתה ..

" את משוגעת ? מה אתה עושה ? " היא צעקה לעברה

" לכי מיפה את לא מבינה כלום ! " אמר עדי

" למה את מקיאה ? "

" זה לא עינינך " ענתה עדי ושוב הקיאה

" משוגעת את פוגעת בעצמך" אמרה ריצ'ל

" עופי מיכאן !" אמרה עדי

" אני לא איתן לך להרוג תצמך ! " אמרה ריצל והרימה את עדי מריצפה ..

" לכי מיפה " אמרה עדי והכתה את ריצל ..

ריצל יצאה מהשירותים וסגרה את הדלת .

קולות ההקאה הפסיקו ומה שנישמע זה את המים של המיקלחת ואת האדים שיתפשתו על המראות שהיו בשירותים .

ריצל החליפה לפיג'מה ונירדמה.

בשעה 2:00 בלילה היא שמעה קולות בכי ..

בהתחלה היא יתעלמה מהם וניסתה להמשיך לישון אבל הם גברו והיא כבר לא יכלה להפסיק לישמוע את היללות הנוראיות שהגיעו ממיטה של עדי ..

" עדי את בסדר ? " אמרה ריצל והזיזה את הסמיכה כדי ליראות את עדי

" די כבר " אמרה עדי וחיסתה את פניה בשמיכה

ריצ'ל חזרה למיטה בחששות לחברתה לריקוד - " זאתי שלכחה לה את חלום חייה".

בבוקר אפחד לא היה בחדר רק עדי וריצל ..

" מה קרה אתמאל? " אמרה ריצ'ל ושבה את השתיקה.

" לא עיניניך " אמרה עדי והיא מצאה את נעלי הבלט שלה

" סתכלי עלי .." אמרה ריצ'ל וסבבה את פניה של עדי כדי שתביט בריצל

" מה את רוצה ? "

" את חולה ? "

" לא עינינך " אמרה שוב והיסתובבה

" עדי ! "

עדי יתישבה על המיטה והיא התחילה ליבכות ..

" כן .. אני אנורקסית ..אני מטר 1.70 אבל אני שוקלת 39 "

רי'צל חששה להיתקל באנורקסיות וידעה שזו מחלה נוראה ..

היא רק חיבקה אותה חזק ..

עדי חיבקה אותה חזקה ובכתה על כתפייה

" אני מקיאה בלי סוף " היא מילמלה ..

הם נישארו מחובקות עוד קצת זמן עד שעדי יתנתקה לכחה את הדברים שלה ולהכה לחדר חזרות.

רי'צל היתה המומה היא לה הבינה מה קרה ופשוט לכחה את הבגדים ועשתה כמו עדי.

יום ההופעה הגיע .

כולם חיפשו את עדי ...

" עדי ? " צעקה אנה ..

" עדי ?? " צעקה מורגן ..

כשריצ'ל שמעה שעדי נעלמה היא פשוט הלכה לשירותים של אולם הוורניט ..

היא שמעה שוב את הקולות ..

היא פתחה את התא והיא ראתה אותה שם

בוכה מיללת ומכוסה קיא..

"עדי ..!!"

" ריצ'ל סליחה על הכול .. אני לא יכולה לעשות את זה ! "
" את כן ! " אמרה ריצ'ל " את הרקדנית הכי טובה אצלינו "

" לא ריצ'ל  את הרקדנית הכי טובה .. אני חולה אני לא יכולה לירקוד .. אני שונאת את זה אני מחריכה תצמי אני לא יכולה "

ושוב ריצ'ל חיבקה אותה ..

שוב החיבוק הזה , החם , האוהב..

החיבוק שעדי הכי היתה צריכה עכשיו.

-

המסך עלה והריקוד החל ..

היא צעדה אל מיכאל כמו שהיה מתוכנן הריקוד ..

ואז מיכאל מילמל ..

" רי'צל ? "

והם רקדו ........

היא הרגישה אישה גיבורה .

היא גם השיגה את מה שהיא רוצה , וגם עזרה לחברתה .

היא גיבורה.

לינק