עבר הרבה זמן..ואני לא מצליחה להרדם..יותר מדי דברים מתרוצצים לי בראש..אז באתי למקום הבטוח שלי כדי לנסות לשחרר קצת את עצמי..
אני בי"ב, אני מתעמלת ועובדת..עברתי את הקורס מדריכים בהצלחה ובסהכ התחלתי את השנה בעייפות..
הייתי השבוע במסיבת שמיניסטים הראשונה שלי[את הקודמת הפסדתי כי הייתי בקורס בוינגייט, ככה שלכמעט כולם חוץ ממני זאת מסיבה שניה..]היה נחמד..אני מקווה שהמסיבה הבאה תהיה הרבה הרבה יותר מוצלחת..
הוצאתי ת"ז חדשה סוף כל סוף והתמונה יפה..
מחר יש לי את המבחן הראשון השנה..מתמטיקה.שונאת מתמטיקה.
אחריו יש אזרחות..
הקרקס הגיע לעיר[נשמע כמו ספר של ילדת כפב תמימה..] אז הזמנו כרטיסים לכל הקבוצה בהתעמלות וביום שלישי נלך..אמא תלך ביום אחר עם שיר ובני דודים קטנים..
-
-
-
אחים שלי מוציאים אותי מדעתי.
אחי הגדול הוא הילד הכי אנוכי וטיפש שאני מכירה.
הוא לא עושה שום דבר כדי להראות למישהו שאכפת לו ממנו, בין אם זה אני ובין אם זה חברים שלו.הוא עושה רק מה שמועיל לו, ורק מה שמתאים לו באותו רגע, לא מעניין אותו כלום.והוא מכאיב לי ומעליב אותי.הוא לא יודע עליי את הדברים הכי בסיסיים, כמו בת כמה אני או לפחות באיזו כיתה אני.
אני לא מוכנה לסבול את הזלזול הזה שלו.עד כמה שאני אוהבת אותו, ועם כל זה שהוא אח שלי, אני לא חושבת שאני רוצה להשאר איתו בקשר.נמאס לי לבכות בגללו.זה לא מגיע לי ואני לא צריכה לקבל ממנו את הגועל הזה.ועד כמה שקשה לי לחשוב על זה, אני לא הולכת לוותר לעצמי הפעם, וזה סופי ואני כבר החלטתי.נמאס לי מהמצבים שהוא מדרדר אותי אלייהם, נמאס לי לשקר ולכעוס ולהעלב ולהרגיש מנוצלת ושבעצם, אני ממש לא מעניינ ת אותו. הוא לא מספיק טוב בשבילי.הוא לא יודע להעריך אותי.
באמת שפעם היה ביניינו משהו מיוחד, מעבר לכל קשר אחר שהיה לי, הוא היה החבר הכי טוב שלי וסמכתי עליו מכל הבחינות ובכל הדברים, הוא הבין אותי ואני הבנתי אותו, קיבלתי ממנו עצות ויעצתי לו בחזרה, הוא הקשיב למה שסיפרתי לו ונתן לי תחושה שכל מה שאני אומרת חשוב, והוא גרם לי לצחוק כשבכיתי ולהרגע כשכעסתי, ועכשיו אני מרגישה שהוא רק מוריד אותי ומוריד אותי. ועכשיו גם אם יש לו אי פעם זמן אליי אני מפחדת לספר לו דברים אמיתיים, כי אני לא חושבת שהוא יקח אותי ברצינות או ירצה להקשיב לי בכלל, ואני לא רוצה לקבל ממנו עצות כי אני לא חושבת שהן באות כדי לעזור לי אלא כדי שאני אעזוב אותו בשקט..ובמקום להצחיק אותי הוא דוחה אותי ומזעזע אותי או אפילו סתם גורם לי לחשוב עליו דברים שליליים, ובמקום להרגיע הוא מעליב או מפחיד אותי עד דמעות, ובמקום לדאוג הוא משפיל ומכאיב לי.
אז זהו.זה לא משהו שאני מוכנה אליו או צריכה אותו.ואני לא אקבל את זה ממנו.ואולי יום אחד אני אחשוב על זה שוב ואתן לזה עוד הזדמנות.אבל עד אז..מי יודע מה יקרה.
ואחותי..היא לא יודעת איפה לשים את עצמה.היא לא אכפתית ומייאשת ומעצבנת והכי מגעיל אותי בהתנהגות שלה זה שהיא לא יודעת מה זה כבוד. היא מזלזלת בכל מי שמדבר איתה, היא לא יודעת מה זה להפגין כבוד, או אהבה, או רצון טוב.וזה פשוט מגעיל.ואולי זה בא ממקום של פחד או קנאה או חוסר ביטחון או תחושות נחיתות, אבל היא פשוט חייבת להבין שיש אנשים שיודעים יותר ממנה, לא בקטע מתנשא או משהו..ואפילו אם לא להבין את זה, אז להתייחס אלייהם כאל שווים אליה או לפחות כאל בני אדם ולהתאפק חזק חזק ולא לקרוא להם בשמות משפילים.
הלוואי שהייתי רוצה להיות ליידה.
חבל.
כל השבוע הזה היה 'מעשיר' מאוד..גיליתי אצל האחים שלי צדדים שלא הייתי רוצה להכיר, וזה קילקל לי את הכל.אולי יום אחד אני אשכח מזה ודי.[לפחות יש לי את החברים שלי לידי..]
בקיצור..שתהיה שנה טובה..מכאן אפשר רק לעלות[נראה לי..]
חלומות פז.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: