כשאנשים אומרים שזהו הזמן לעשות חשבון נפש, למה בעצם הם מתכוונים?

יום כיפור הגיע וכמו בכל שנה, ליום אחד בלבד הארץ דוממת,

יום כיפור החטאים, יום חשבון הנפש, יום הסליחות,

בנצרות הולכים לווידוי אצל כומר, אצלנו יש יום אחד בשנה לזה.

אני אתאיסטית , זה די מצחיק בהתחשב לעובדה שלמדתי בביה"ס דתי

אני  הפסקתי לצום לפני 3 שנים, ללכת לבית הכנסת, די התרחקתי

אבל לא משנה כמה התרחקתי מהדת, כשמגיע היום הזה תמיד יש לי צביטה בלב.

בשגרת חיינו, עבודה, לימודים וכו', יש הרגשה שהעולם מסתובב בקצב מטורף

עומסי תנועה, רעש, אנשים לחוצים, אין מספיק זמן לכלום,

צריך להעריך את היום הזה, בלי תנועה רועשת, בלי טלויזיה או מחשב

או כל אמצעי חיצוני שהטכנולוגיה והקדמה הפילו עלינו

כולם יוצאים מבתיהם מטיילים, פוגשים אנשים אחרים,

פתאום בביתי ממש מדברים, יושבים ומדברים, אין משהו אחר לעשות,

תרבות האוכל גם נעלמת, לדת עצמה יש הרבה פגמים בעיני,

אבל היא מאחדת לעתים וצריך להעריך אותה, אז גם אם אתם לא שומרים

נסו למצוא את היחוד ביום זה, לנסות משהו שונה, להתנתק מחיי היום יום

הרגילים,  ולהתאחד עם הטבע ועם עצמנו.

חשבון נפש לשנת 2004:

1. אני מודה גם אני צפיתי בכוכב נולד, ביסוד זאת תכנית בידור שמעבירה את הזמן,

אבל איזה מסר היא מעבירה? כחובבת קווין מושבעת ועוד להקות עבר משובחות

קשה לי לקבל את המצב שהגענו אליו, הדור שלנו חובבי רוני בריטני ספירס, ושרית חדד

לא מעריך ולא מודע לתרבות המוזיקה, הוא לא יזהה איכות גם אם היא תנשך אותו בתחת

איפה הערכה למוזיקה ייחודית משתנה, בעלת עוצמה, כיום, כל אחד עם קול בינוני ושיר קיטשי

נהפך לכוכב, זהו יום החשבון נפש וההפסד הוא עצום.

2. לפני הגיוס היה לי רעל בדם, רציתי קרבי, הייתי מוכנה למסור את הנשמה שלי

בבקום נאבקתי, איכשהו נבלעתי בתוך המערכת ולא משנה כמה שרציתי

להפוך את תפקידי הצבאי למלא ומעניין יותר כאשה כל הדלתות הי סגורות בפניי,

לא נכנעתי, היה הרבה אי שוויון בבסיס שלי, הבנים היו טוחנים, והבנות לא היו עושות כלום

והתלוננתי והתנדבתי, רציתי לצאת לאבטש, לעשות מילואים, היו שינויים אך הם היו קלים

וחסרי משמעות, לאט לאט המערכת הצבאית הכניעה אותי,

ולמרות שהתקדמנו, אני איבדתי את תמימותי, את המוטיבציה, פגשתי הרבה אנשים אטומים,

בעלי כח. הצבא בשבילי כבר לא מה שהיה פעם, זה הזמן לעשות שינוי.

3. זהו חשבון הנפש החשוב והגדול ביותר, החשבון העצמי.

עשיתי טעויות, אבדתי חברים, לעתים נתתי לרגשות להשתלט עלי ולשתק אותי,

אבדתי את עצמי, את האנושיות, לפעמים יש הרגשה שהחיים רומסים אותנו,

בלי רחמים, אני מבקשת סליחה מעצמי שהרשיתי לזה לקרות.

אז לכולם גמר חתימה טובה ולמי שצם, צום קל,

בואו נקווה שהעתיד יביא עמו שינויים לטובה, נלמד מהטעויות שלנו

ולא נפחד לטעות שוב :)