יש לו בעיה לאיש הזה. הזיעה מטפטפת ממנו , אגלי הזיעה ניכרים. זו לא תגובה של אדם רגיל לחודש אוגוסט, זה משהו חריג. הפנים האדומות שלו נוצצות תחת כובע מצחייה שלא מסתיר את הזוועה הזו.
אני מנסה להקשיב לכל הדברים שיש לו להגיד. ואלוהים , יש לו הרבה מה להגיד למיוזע הזה. הוא מתריע לי טרם השיחה שיש לו הרבה מה להגיד על שפת הגוף שלי, לכן אני משתדלת כמה שפחות להתיק ממנו את המבט. אני מתפקסת בשלולית שנקווית תחת השפה העליונה שלו. בריכה של אגלי זיעה שמתערבבת בתלתלי שפם. לא מראה נעים, והוא גרוע אף יותר כשאיזו טיפת ספק זיעה ספק רוק מחליטה לעוף בריקושט לעברי.
המילים שלו רבות מדי ונכונות מדי. הוא מדבר איתי על לבזבז את הזמן, אני מהנהנת.
הוא מדבר איתי על חשיבות הרושם הראשוני, ועל זה שאם בעיני אחרים את לא שווה זיון את לא שווה משפט. אני מהנהנת.
הוא מנסה לשכנע אותי אפילו שאם אצחצח שיניים פחות 10 שניות ביום- אחסוך לעצמי שבועות מהחיים. זמן חינם אין כסף רק שלי לבזבז.
אני מהנהנת ומהנהנת כמו כלב על דשבורד, מישהו לידי מציין שאת ההרצאות האלו אנשים משלמים כסף לשמוע.
כל מה שאני יכולה לחשוב עליו בזמן הזה הוא כמה מסכן האיש הזה, שיצא בחודש אוגוסט החוצה ושהגוף שלו לא מצליח לקרר את עצמו, ואיך עוד אין פתרון לדבר הזה, ולמה לא עשו את אתגר דלי הקרח כדי להעלות את המודעות לבעיה הזו... כי זה נראה לי הולם יותר.
כינוי:
Lola Mae
בבלוג זה
בכל הבלוגים
