אני לא יודעת איך זה קרה..
זאת אשמתי?
או אשמתה?
של שנינו?...
באמת שאני כבר לא יודעת.
פעם היינו חברות כל כך טובות.. איך פתאום זה נעלם..
זה בגלל שאני כבר לא רואה אותך כל יום? אולי..
הקשר שהיה לנו היה כל כך מיוחד..
הינו נפגשות כל יום (כמעט) והיינו עושת הכל בשביל אחת לשניה.. תמיד הזמנת אותי למסיבה של הגן של אמא שלך לכל אירוע עכשיו אני בקושי נפגשת איתך.. לפעמים פעמיים בשבוע. זהו.
זה עושה לי כל כך רע שפתאום הקשר שלנו כמעט נותק.. לפני שהוא מתנתק לגמרי אני רוצה להציל אותו ולהגיד לך שאני אף פעם לא הפסקתי לחשוב על כל מה שעברנו..
הכל כל כך חשוב בשבילי..
כל רגע שאני איתך באותו החדר אני נזכרת איך היינו פעם... ואיך היום.
אני פשוט כבר לא יכולה..
לישי. אין לי יותר מה לומר לך.. הרגע שפכתי את כל מה שיש לי מבפנים.
אני יודעת שיש לך חברות חדשות, וגם לי..
אבל עדיין משהוא בלב אצלי חסר... משהו שפעם שגרם לי לצחוק, לחייך, לאהוב, לשמוח.. חסר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
