העתיד של הלהקה משתנה

אנחנו נורא מצטערות על העיכוב,אבל הנה עכשיו אנחנו ממשיכות,ותצפו לפרק 20 הוא יהיה ממש נחמד (:

"בילללל" צרח טום
"מה קרה?" שאל ביל בבהלה
"בוא לפה מהר" צעק
"טוב, טוב!" אמר ביל וניגש לספה שטום ישב עליה
"אתה רואה מזה? נכון שאנחנו הולכים להרוג אותה?" שאל טום
"לא היא הולכת לאכול חרא אני אהרוג אותה" צעק ביל.
"בוא יוצאים החוצה" אמר טום ומשך את ביל לכיוון הדלת.

"מריה?" צעקו טום וביל ביחד
מריה שמעה אותם ומיהרה להתחבא 'פאק אני מתה! הם הולכים להרוג אותי' חשבה לעצמה מריה והתחבאה בתוך מגלשה צהובה.
"כוס עמק איפה היא?" התעצבן ביל.
"אוו ביל זה לא חינוכי" אמר טום והחל להרים עלים בחיפוש אחרי מריה.
"אתה יודע הרמת עלים לא יעזרו לך למצוא אותה ולקרצף אותה נכון?" שאל ביל במבט תמוה.
כך הם חיפשו אותה במשך 10 דקות ולבסוף התייאשו והלכו משם.
'פיי, זה היה קשה' חשבה מריה וצחקקה לעצמה.

מריה חיכתה עד שהייתה בטוחה שהם לא שם וחזרה למלון.

היא לא רצתה לדבר עם ביל וטום, היא שנאה אותם באותו רגע,

כמו ששנאה אותם בהתחלה. אולי אפילו יותר.

כל הדרך למלון היא חשבה לעצמה,

הלוואי שבכלל לא הייתי פוגשת את התאומים האלה! ואת הלהקה הדבילית הזאת בכלל!

היא החליטה שהיא לא יכולה להמשיך ככה, היא לא יכולה לראות אותם שוב.

מריה הייתה צריכה חופש, מהכל, מאיימי, מביל וטום, מכולם.

היא החליטה להתקשר לאמא שלה ולשאול אותה אם היא יכולה ללכת לדוד שלה שגר בחו"ל.

"הלו?" שאלה אמה של מריה כשענתה לטלפון

"היי אמא" ענתה מריה וחייכה לעצמה

"היי מותק! מה קורה? איך בצרפת?"

"בסדר" מריה ענתה בקוצר רוח, יש לי שאלה..."

"מה?" שאלה אמה בסבלנות

"אני יכולה לטוס עם דודי לגרמניה? אני חייבת קצת ספייס אני פשוט רוצה להרגע ולקחת חופש פשוט להתרחק מכולם" שאלה אחרי שנשמה עמוק

"אני לא יודעת חמודה, אני צריכה לחשוב על זה"

"אוקיי, אני פשוט רוצה לנסוע איתו קצת ואולי אני אקליט קצת ו-"

"את יכולה לנסוע" קטעה אותה אמה

"אבל למה? אני אסע איתו לגרמניה ואני מבטיחה ש..." מריה עצרה

"רגע..." היא הרהרה בקול, "אמרת כן?"

"כן" אמא שלה צחקה

"תודה!!!!!!!" מריה שמחה.
"אז את תסעי איתו עוד יומיים,ואני אסדר לך כרטיסים" אמרה

אחרי שדיברה עם אמא שלה והסבירה לה הכל,

אמא שלה אמרה לה שהיא יכולה לטוס, דוד שלה בכל מקרה חוזר מצרפת לביתו בעוד יומיים.

עכשיו הייתה לה רק בעיה אחת, להודיע את זה לאיימי ניק ובריטני.

היא לא הרגישה צורך לספר את זה לביל וטום בעצמה, הם לא עניינו אותה.

כשהגיעה לחדר המלון שלה ושל איימי היא הייתה מתוחה,

היא חששה מהתגובה שלה, היא דפקה על הדלת בחוזקה והסתכלה על הרצפה,

הדפיקות היו חזקות ומהירות, מריה לא שמה לב לדלת בכלל,

וגם אחרי שאיימי פתחה את הדלת היא המשיכה לדפוק על הפרצוף של חברתה.

"אאוץ'! מטורפת!" קראה איימי שהזיזה את האגרוף על מריה מהפנים שלה.

"סליחה" אמרה מריה בשקט, "לא שמתי לב"

"זה בסדר" איימי צחקה, "קרה משהו?" היא ראתה שמריה לחוצה.

"לא" מריה שיקרה, "רק רציתי לספר לך משהו"

"מה?" איימי שאלה בסבלנות
"בואי נשב על המדרגות ואני אספר לך" אמרה מריה והתחילה ללכת לכיוון המדרגות
איימי ירדה במדרגות ולא שמה לב שהם היו רטובות הרגל שלה לאט לאט החליקה והיא נפלה על הטוסיק.
"חחחח איזו עקומה" החלה מריה לצחוק
איימי חצי צחקה חצי יבבה.
"אאוץ' התחת כואב לי" יבבה
"לא נורא יעבור עכשיו תקשיבי"
"כן אני מקשיבה"

"אני..." מריה גמגמה, "אני עוזבת את צרפת" היא אמרה לבסוף בהחלטיות.

"את מה?!" איימי התפלאה

"טסה. עם דוד שלי, המפיק, לאיפה שהוא גר" מלמלה מריה

"אה" איימי פלטה לבסוף, מריה ראתה שהיא הולכת לפרוץ בבכי.

"אל תכעסי" ביקשה מריה מאיימי

"אני לא כועסת" איימי ניסתה להסתיר את העובדה שזה היה שקר מוחלט

"כן את כן!" קבעה מריה, "ואני ממש מצטערת! אבל אין לי ברירה!"

"צודקת" פלטה איימי, "תהני בגרמניה" אמרה איימי ויצאה בבכי מהחדר.