לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

I go for mine.


"We write to taste life twice, in the moment and in retrospection." Anais Nin

כינוי:  my secret side

בת: 32





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    ינואר 2009    >>
אבגדהוש
    123
45678910
11121314151617
18192021222324
25262728293031

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
1/2009

השגיות.


מאז שהחלטתי לקחת את עצמי בידיים וכשלא היה לי אף אחד

הרבה השתנה...ולא קולטים את זה עכשיו

רק במבט לאחור.

בעצם...כל מה שרציתי,השגתי...וזה לא היה כזה קשה.

מה השגתי?

-פיתחתי עצמאות:

*טסתי לאח שלי לבד..כולל החלפת טיסה,הסתובבתי לבדי ברחבי דנמרק וחייתי את הרגע עם עצמי.

עבדתי שמה הרווחתי כסף והתפנקתי.גיליתי את העצמאות שבי שלא ידעתי שהיא קיימת.

זה היה מספק ברמות מטורפות.

*הייתי צריכה להיות במצבים לבד ולמצוא את עצמי מתמודדת עם המקומות הלא מוכרים האלו.

כולל:התחלת בית ספר לבד,נסיעה לאילת עם אנשים שאני לא מכירה.

-לקחתי אחריות על החיים שלי מזערתי בעיות שנראו לי ענקיות אבל למעשה לא היו יותר מגודל של מחק.

*נסעתי לתל אביב עבדתי בעבודה מ9 עד 5 אחה"צ.

*גרתי שבוע בחיפה שומרת על 3 בנים קטנים לבד.

*איבדתי אנשים שחשבתי שאוהבים אותי ובעצם נטשו אותי.

-שינוי חיצוני.

*רזתי כ13 קילו.

*ממצאתי סגנון שהוא לגמרי שלי.

-פתחתי את הלב שלי,לאהוב להיפגע ולהיות נוכחת.

*היה לי חבר חצי שנה.

*I had sex for the first time

-הבנתי את החיים,הבנתי שמה שרוצים דורשים,פועלים להשגת מטרות,והכי חשוב נשארים אופטימים.

*אימצתי לעצמי דרך חיים חדשה

אין לי אף פעם משבר,אלא יותר משהו רגעי ולוקח לי בידיוק שעה לצאת מזה.

הפסקתי לדפוק חשבון,אני עושה מה שאני רוצה,איך שאני רוצה וכמה שאני רוצה.

אני לא נפגעת מאנשים ששונאים,שלא מתחברים..הם לא מעניינים.

-הכרתי כל כך הרבה אנשים חדשים ומדהימים,למדתי לאהוב כל אחד ולא להדביק שום תווית.

הפסקתי לשנוא את ההורים,למדתי לקבל את כל האנשים בחיים שלי כמו שהם,אני לא מוצאת שנאה

אלא רק אהבה.יש לי משפחה שמקיפה אותי באהבה ונותנים לי הכל [למרות הכל].

וה-כ-ל בשנה וחצי.

 

צריכה לעבוד על רשימת מטרות חדשה.

לרענן דברים קצת...במיוחד אחרי שלא כתבתי בבלוג כל כך הרבה זמן.

 

Me.

 

נכתב על ידי my secret side , 24/1/2009 23:18  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




אף אחד לא יבין מזה לאבד חברה לאנוקרסיה בולמיה דיכאון והפרעה דו קוטבית.

והכל בשנה וחצי.

היא השתגעה לי מול הפנים...חתכה את עצמה...הכל סובב סביב הבתי חולים הכדורים.

והכי גרוע,זה שהמשפחה בונה עלי את הציפיות של להציל אותה.

מתקשרים אלי שהיא מאבדת את זה...ומבקשים עזרה,ואני צריכה לשבת איתה ולשמוע את

השטויות שיוצאות לה מהפה.

ועוד מצפים ממני,שאני אתנהג כאילו כלום ושום דבר מזה לא יכול להשפיע עלי.

"מה קרה לך?"

"השתגעתי...אני רוצה למות"

יופי.

 

אני רוצה את החברה הכי טובה שלי שוב,זאתי שהצחיקה אותי,שגרמה לי להרגיש כאילו יש טעם להכל,

הייתה שמה...התנהגה כמו בן אדם.

אני כועסת עליה,כל שיחה איתה ממוטטת אותי....אני נרקבת מבפנים בגללה.

בא לי להרביץ לה כל כך חזק שתתעורר מהסרט שהיא חיה בו.

 

אני שונאת אותה עכשיו.שונאת את מה שהיא נהפכה.שונאת את התלותיות ,את הדיכאון...

זה כמו מועקה שלא יורדת ממני.

 

Wake up.....please

 

 

נכתב על ידי my secret side , 21/1/2009 19:03  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




עבר שנה וחצי מאז שרשמתי בפעם האחרונה בבלוג...ואיבדתי את היכולת להביע את עצמי.

התחלתי לחיות את החיים שלי בשלב מסוים ולבנות אותם מ0...וכשחושבים על זה הגשמתי את כל מה שרציתי

מרשימה שלי.

אני עכשיו בן אדם אחר,שונה...אני כנראה שלא אוכל להביע את עצמי בבהירות שכזאת ולתאר את הרגשות

שלי בכזאת פשטות.

אני מורכבת יותר מאי פעם.שואפת לדחוף את גבולות ההבנה שלי יותר מאי פעם.

כשחושבים על זה שוב.הכל גם נשאר קצת אותו דבר......

~

חברה טובה שלי אמרה לי שאני חיה בבועה..ושלא אכפת לי משום דבר,אבל למה שיהיה לי?

אבא של אחי נפטר לפני חודש [אנחנו לא מאותו אבא],הסרטן פשט בכל הגוף..והרג אותו.

לראות את הבן אדם הכי חזק בעולם נשבר לי מול הפנים...זה החוויה הכי עוצמתית שיצא לי לחוות.

אבא שלי לעומת זאת חי ונושם..אבל בדיכאון וקצת מזניח אותי....אבל רק קצת.

הבועה שאני חיה בה...היא מבוססת על עיקרון פשוט של לדאוג לצרכים שלי קצת לפני אחרים.

אני מנתקת את עצמי רגשית מהכל.אני אדישה וחסרת כל רגשות.

למדתי שככה אי אפשר לפגוע בך.

 

ושוב,יש פה חוסר אופטימיות מוזרה כזאת..אבל הכתיבה יוצאת תמיד מכאב ולעיתים רחוקות מאושר.

הדרך שלי להתפרק זה להגיע לשיא הזה של עודף רגשות מבלי יכולת לשחרר אותם.במילים אחרות,לבכות.

אני מתרגמת רגשות למילים ומנסה לחוות משהו דרך זה...להתחבר קצת לרגשות האלו.

~

אני לא יודעת מה לכתוב או להגיד...אז אני אתן לזה להיקרא מבין השורות.ואולי בשביל לצאת מהפיכס הזה

אני צריכה להזכיר לעצמי את כל מה שהשגתי עד עכשיו........

 

 

נכתב על ידי my secret side , 18/1/2009 23:31  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לmy secret side אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על my secret side ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)