התיישבתי על הכיסא מולו
במשך 10 דקות שלמות פשוט הבטנו אחד בשניה
היו לו עיניים חומות רגילות אך המבט היה שונה
הוא לא הסתכל עליי כמו כולם
הוא ראה מעבר לזה כאילו כאשר הסתכל אליי
עיני הפכו למסך ששפך בפניו את כל מה שהסתרתי
הוא התקרב אליי
אפילו חיוך מתגרה לא היה בזוית פניו
מעולם לא ראיתי מבט כזה
ואז לא יכולתי יותר
ההרגשה שמישהו יודע הכל עליי
התרחקתי ממנו וקמתי לכיוון הדלת..
ואז עצרתי הרגשתי כאילו משהו מדגדג לי בעורף
היה זה המבט שלו
בסוף לא יכולתי לעצור את עצמי
התקרבתי אליו במהירות הצמדתי את שפתי לשפתיו
התיק והמעיל נפלו ליד המיטה
גופינו היו צמודים כל כך הוא אחז בגבי מצמיד אותי חזק אליו ידיי על עורפו
לפתע נעל העקב שלי הסתבכה עם הרצועה של התיק
איבדתי שיווי משקל ושנינו נפלנו על המיטה
הוא עצר לרגע הסתכל על המיטה ואז למעלה כלפי התקרה במבט חצי לא מאמין חצי משועשע
הוא חזר והביט בי שוב במבטו המוזר הפעם כן היה לו חיוך בזוויות שפתיו
"אני חושב שאת מאחרת לאנשהו..." הוא אמר
היית חייב להזכיר את זה?
אתה עוד תשלם על זה 
המצב הזה עוד יערער אותי נפשית!
שמישו יסיים את הסיוט הזה על הצד הטוב ביותר
נמאס לי שכל יומיים נודע לי שמישו אחר שיקר לי נפצע או כמעט נפצע בפעילויות האלה!
ואל תבינו אותי לא נכון..
אני מאוד! בעד התקיפה בעזה.. אני רק רוצה שזה יגמר כבר ואני אוכל לנשום!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
lost words