מספר שורות אבודות

בזמן האחרון נשאבת ממני כל טיפה של ערנות

ואין לי זמן לעצור אפילו לרגע ולנשום קצת... קצת כדי שאוכל להמשיך...

לפחות עד יום חמישי בערב אני לא אפסיק להיות בלחץ..

אני יותר לא אקח על עצמי עבודה כזאת.. לפחות לא כזאת כשאני יודעת שאצטרך לבטל הכל..:S

חלמתי חלום מוזר

יותר נכון סיוט- מעולה לא היה לי סיוט שממש העיר אותי בבהלה ובדרך כלל אין לי חלומות רעים כשהם באים הם באים פעם ב..

אני לא זוכרת בדיוק מה חלמתי לפני אז אני זוכרת ששמעתי משהו זז על המיטה לקראתי והרגשתי אותו

התחושה הייתה כאילו התקרב אלי נחש במהירות ואפילו כשהתעוררתי יכולתי עדיין לשמוע אותו זז

נדחקתי כלפי הקיר ניסיתי להתרגל לחשכה לראות מה יש שם עד שנזכרתי שהמנורה ממש ליד הראש שלי וכשהדלקתי אותה לא היה שם דבר..

הערתי את הכלבה שהתחילה לנבוח מעבר לדלת

הרגשתי כזאת חסרת אונים והכי מוזר... ראיתי הכל מלמעלה לא הרגשתי שאני זזה אבל שמעתי וראיתי את הגוף שלי זז נדחק לכיוון הקיר וזה המשיך כמה שניות אחרי שהדלקתי את האור.

אחרי שהבנתי שזה היה חלום קמתי והלכתי לשתות כדי להרגע...

התקשרתי בבוקר לסבתי (שתזכה לחיים ארוכים) שאלתי אותה מה היא חושבת על זה..

היא אוהבת את הדברים האלה..

היא אמרה שנחש בחלום זה סימן לפרנסה.. אז מה? אני מפחדת מפרנסה? אני מקווה שהיא צודקת ויהיו קצת יותר מזומנים בכיס בזמן הקרוב..

אני עדיין זוכרת את ההרגשה הזאת..:S

אנחנו לא נחשוב על זה..

אנחנו לא נחשוב עליי נוגע בך!

אנחנו לא נחשוב עליך נוגע בי..

אנחנו לא נחשוב עליי מנשק אותך!

אנחנו לא נחשוב עליך מנשק אותי..

אנחנו לא נחשוב איך אני מתקרב אלייך!

אנחנו לא נחשוב איך אתה מתקרב אליי..

אנחנו לא נחשוב איך אני מקיף אותך בזרועותי!

אנחנו לא נחשוב איך אתה מקיף אותי בזרועותיך..

אני עוד אשתגע!

אני לא יכולה לחשוב על כלום על כלום!

אני צריכה חופש דחוף!

התיישבתי על הכיסא מולו

במשך 10 דקות שלמות פשוט הבטנו אחד בשניה

היו לו עיניים חומות רגילות אך המבט היה שונה

הוא לא הסתכל עליי כמו כולם

הוא ראה מעבר לזה כאילו כאשר הסתכל אליי

עיני הפכו למסך ששפך בפניו את כל מה שהסתרתי

הוא התקרב אליי

אפילו חיוך מתגרה לא היה בזוית פניו

מעולם לא ראיתי מבט כזה

ואז לא יכולתי יותר

ההרגשה שמישהו יודע הכל עליי

התרחקתי ממנו וקמתי לכיוון הדלת..

ואז עצרתי הרגשתי כאילו משהו מדגדג לי בעורף

היה זה המבט שלו

בסוף לא יכולתי לעצור את עצמי

התקרבתי אליו במהירות הצמדתי את שפתי לשפתיו

התיק והמעיל נפלו ליד המיטה

גופינו היו צמודים כל כך הוא אחז בגבי מצמיד אותי חזק אליו ידיי על עורפו

לפתע נעל העקב שלי הסתבכה עם הרצועה של התיק

איבדתי שיווי משקל ושנינו נפלנו על המיטה

הוא עצר לרגע הסתכל על המיטה ואז למעלה כלפי התקרה במבט חצי לא מאמין חצי משועשע

הוא חזר והביט בי שוב במבטו המוזר הפעם כן היה לו חיוך בזוויות שפתיו

"אני חושב שאת מאחרת לאנשהו..." הוא אמר

אתה עוד תשלם על זה

המצב הזה עוד יערער אותי נפשית!

שמישו יסיים את הסיוט הזה על הצד הטוב ביותר

נמאס לי שכל יומיים נודע לי שמישו אחר שיקר לי נפצע או כמעט נפצע בפעילויות האלה!

ואל תבינו אותי לא נכון..

אני מאוד! בעד התקיפה בעזה.. אני רק רוצה שזה יגמר כבר ואני אוכל לנשום!