מספר שורות אבודות

קמת בבוקר בשקט בשקט לא רצית להעיר אותי אחרי לילה ארוך, התיישבת על קצה המיטה מנסה להתעורר ולפקוח את העיניים משלים עם העובדה שכבר בוקר וצריך להתארגן.

אני עדיין מנומנמת עם עיניים עצומות אך שמתי לב שהתעוררת.

הורדת את המדים המגוהצים מהקולב והתחלת ללבוש את המכנסיים הצבאיות וכשאתה עם הגב אלי אני מעזה לפקוח עין אחת נהנית לראות את הסימנים על גבך מליל אמש, לראות אותך לובש את החולצה הלבנה מכניס אותה לתוך המכנסיים לוקח את הדיסקית תולה אותה על צווארך, אתה מסתובב אליי שוב רואה אותי מסתכלת עלייך מתארגן ומחייך אליי חיוך קטן

אני אומרת לך "בוקר טוב" ואתה עונה לי "בוקר".

יצאת מהחדר לכמה דקות ואני המשכתי לתפנק לי מתחת לשמיכה, חזרת לחדר הכנסת כמה דברים לתיק, לבשת את החולצה הצבאית מעל החולצה הלבנה ומכפתר אותה בשלב הזה כבר התחלתי לקום לבשתי חולצה ענקית שלך והתיישבתי על המיטה

התחלת לארגן את כל הדברים ליציאה הוצאת את הנשק מהארון.

קמתי אליך הסתובבת אליי וחיבקת אותי חזק יכולתי להריח את ריח הכביסה של המדים את הבושם שלך העברתי אצבעות רופפות על חזך עברתי לצווארך ואז לידיך השריריות מנסה לשמור את המגע בין אצבעותי להרגיש כמה שיותר בזמן שנשאר

הרמתי ראשי הסתכלתי אליך הסתכלת אליי חייכת ונשקת לי חיבקת אותי קרוב קרוב עצמתי את עיניי, הבטת בשעונך ראית שכבר צריך לצאת והרפתי מאחיזתי בחוסר רצון.

הרמת את התיק הגדול ביד אחת וביד השניה לקחת את הנשק פתחתי לך את הדלת של החדר וליוויתי אותך לדלת..

הגנבתי לך נשיקה אחרונה לפני שיצאת מהדלת הרחתי את הריח שלך פעם אחרונה לפני שהלכת ראיתי אותך יורד במדרגות עם התיק הגדול עליך.

סגרתי את הדלת וחזרתי לישון מריחה אותך עדיין על המצעים מנסה לדמיין שאתה עדיין ישן לידי.

עוד שבוע...

התיישבתי על הכיסא מולו

במשך 10 דקות שלמות פשוט הבטנו אחד בשניה

היו לו עיניים חומות רגילות אך המבט היה שונה

הוא לא הסתכל עליי כמו כולם

הוא ראה מעבר לזה כאילו כאשר הסתכל אליי

עיני הפכו למסך ששפך בפניו את כל מה שהסתרתי

הוא התקרב אליי

אפילו חיוך מתגרה לא היה בזוית פניו

מעולם לא ראיתי מבט כזה

ואז לא יכולתי יותר

ההרגשה שמישהו יודע הכל עליי

התרחקתי ממנו וקמתי לכיוון הדלת..

ואז עצרתי הרגשתי כאילו משהו מדגדג לי בעורף

היה זה המבט שלו

בסוף לא יכולתי לעצור את עצמי

התקרבתי אליו במהירות הצמדתי את שפתי לשפתיו

התיק והמעיל נפלו ליד המיטה

גופינו היו צמודים כל כך הוא אחז בגבי מצמיד אותי חזק אליו ידיי על עורפו

לפתע נעל העקב שלי הסתבכה עם הרצועה של התיק

איבדתי שיווי משקל ושנינו נפלנו על המיטה

הוא עצר לרגע הסתכל על המיטה ואז למעלה כלפי התקרה במבט חצי לא מאמין חצי משועשע

הוא חזר והביט בי שוב במבטו המוזר הפעם כן היה לו חיוך בזוויות שפתיו

"אני חושב שאת מאחרת לאנשהו..." הוא אמר

אתה עוד תשלם על זה

המצב הזה עוד יערער אותי נפשית!

שמישו יסיים את הסיוט הזה על הצד הטוב ביותר

נמאס לי שכל יומיים נודע לי שמישו אחר שיקר לי נפצע או כמעט נפצע בפעילויות האלה!

ואל תבינו אותי לא נכון..

אני מאוד! בעד התקיפה בעזה.. אני רק רוצה שזה יגמר כבר ואני אוכל לנשום!

השעה כבר עשר בערב את מחכה לו על יד השולחן במטבח

הדלקת לו נרות פרסת מפה לבשת שמלה לבנה

במיוחד בשבילו

הילדות אצל הסבא והסבתא הבית ריק חוץ ממך שמחכה לו

אך הוא לא מגיע

את מחכה ליד השולחן במטבח מסדרת קמט במפה כדי שהכל יהיה מושלם רק בשבילו

את מחכה לשמוע את חריקת הדלת ואת פסיעותיו על רצפת הפרקט מחכה לשמוע את נעלי הצבא המגושמות חורקות

לשמוע אותו מניח את התיקים ואת המפתחות ואת המעיל על השידה

לראות אותו נשען על הקיר ומחייך אלייך בעיניים אוהבות

את רוצה לקום אליו לנשק אותו על הלחי

בלי לומר מילה

נשיקה עדינה

להביט בעיניו להתיר את כפתורי מדיו לחשוף גופיה לבנה מתחת

לנשק אותו על הלחי השניה ולחייך לעצמך

את רוצה להוריד את בגדיו לטייל עם ידייך על גופו את רוצה לשמוע אותו נושם לראות אותו מחייך

את רוצה למשוך אותו אחרייך לחדר השינה ופשוט לעשות איתו אהבה כמו בפעם הראשונה

את רוצה לפנק אותו ללטף אותו לנשק אותו לחבק אותו פשוט להיות איתו

את רוצה כל כך הרבה דברים אך המלחמה לקחה אותו ממך לפני שנים

ד"א..

עיצוב חדש.. מה דעתכם? יותר טוב?