הרגשתי שהבלוג צריך שינוי.

עיצבתי מחדש D:

והתמונה הראשית באמת נכונה לגבי.

אני אדישה להכל.

אני פשוט חיה, מסתדרת עם החיים. לא שונאת אותם ולא אוהבת אותם.

לא קורה לי שום דבר מיוחד, אז אני פשוט מעבירה את הימים ומשתדלת להנות ממה שאפשר.

לפעמים אני מאוכזבת מהחברים שלי.

אחרי ככ הרבה זמן שאנחנו מכירים, הם יכולים להביא אותה ביציאה שמוכיחה שהם לא מכירים אותי מספיק.

אין לי כבר הרבה חברים שמבינים מה אני מרגישה בלי שאני אדבר יותר מידי.

התחלתי גם להיות חסרת סבלנות כזאת, ואני שונאת את זה.

אני יכולה בשניה אחת להתעצבן מהדבר הכי קטן שחברה שלי עושה,

ואני ממש נוטרת טינה.

גיליתי שזה דבר שימושי, לנטור טינה.

רוב האנשים לא באמת משתנים.

כולם חוזרים על טעויות.

עדיף להיות מוכן לזה מראש, ולא להתפלא ולכעוס על עצמך שנתת לזה לקרות.

אני לא אומרת שאף אחד לא משתנה ואין כזה דבר הזדמנות שניה.

יש כזה דבר,

אבל היא לא ניתנת לכל אחד.

וצריך ממש לגרום לבן אדם להבין את מה שהוא עשה.

צריך לגרום לו להבין שאם הוא לא ישתנה, לא ירצו להיות איתו.

אני מרגישה שאני חוזרת על המילים של פוסט שעשיתי לא מזמן בבלוג הרגיל שלי ואני לא אוהבת לעשות את זה, אז בואו נעצור כאן.

אולי יום אחד אני באמת אפרט לכם מה אני חושבת על כל הנושא הזה, של לנטור טינה.

בינתיים,

הספיק לי להיום.

שרניקס.