אלימות במשפחה.

האופי המיוחד של עבירות אלימות במשפחה, המתרחשות בצנעת הפרט, מקשה להוכיחן. בעת כתיבת שורות אלו פוקד אותנו גל של אלימות כלפי נשים. אישה אחת הוצתה על ידי בעלה, השנייה הוכתה למוות במכות פטיש, השלישית גססה במשך יממה ללא כל סיוע. גל זה מדגיש את חשיבות ההתמודדות הראויה עם בעיה קשה זו.

המכה הבכיין
האשמה רובצת תמיד לפתחו של האלים. נשים רבות נוטות להאשים את עצמן, לשווא, במעשי אלימות של בני זוגן כלפיהן. לאלימות יש רק אחראי אחד: הצד האלים. אם תעבירי את זמנך במציאת האשם בך, זה רק עניין של זמן עד שהמהלומה הבאה תנחת. אל תאפשרי לבעלך להטיל עלייך את האשמה למעשי אלימות שלו.

המכה הראשונה מבשרת את בואן של המכות הבאות

נשים רבות סבורות כי אירוע אלימות הינו חריג, חד פעמי ולא יחזור על עצמו. טעות גסה. במרבית המקרים, המכה הראשונה הנה הסנונית המבשרת, לא את בוא האביב, אלא מכות שיבואו בהמשך. אם תתעלמי ולא תטפלי כראוי באלימות החל מסימניה הראשונים, יש להניח שזה רק עניין של זמן עד "שתרגיזי" אותו שוב, וקיים סיכון שרמת האלימות תחריף.

טיפול נחוש ומיידי מונע הידרדרות, ועשוי אף להחזיר בעל מכה מסורו. הוכח, כי נשים מוכות שפעלו בהחלטיות ובנחישות, כבר באירוע האלימות הראשון, מנעו מעצמן מכות נוספות, בעוד שנשים סלחניות וותרניות מצאו עצמן, במקרים רבים, מוכות שוב ושוב.

שקט, מקליטים
נשים רבות למדו לחוש את בוא האלימות עוד לפני שהיא ניחתת. במקרים אלו, מומלץ לאישה להכין, מבעוד מועד, מכשיר הקלטה ולתעד את האלימות. תיעוד כזה יקל על האישה בהגשת תלונה במשטרה, בהוכחתה, ובהרחקת בן זוג מכה מדירת המגורים. כמובן, שבאירוע אלימות, או כאשר קיימת סכנת אלימות, הדבר הראשון במעלה שעל האישה לבצע הוא להכין לעצמה נתיב מילוט ודרכי הגנה.

אספנית החבורות
אם יש סימנים פיזיים לתקיפה דאגי לתעדם ולצלמם. אם הוזמנה משטרה הראי את הסימנים לשוטרים ובקשי שיתעדו אותם. לתמונות יש חשיבות מכרעת בהליכים אשר יתקיימו בשלב מאוחר יותר במשטרה ובבית המשפט.

חדר מיון
אם נפגעת, ולו הפגיעה הקלה ביותר, דאגי לקבל, מוקדם ככל האפשר, טיפול רפואי. אם האלימות התרחשה בשעות הלילה, הגיעי לחדר מיון. לתיעוד רפואי של הפגיעות בסמוך לאירוע יש משקל כבד בעיני המשטרה ובתי המשפט.

"תלונות תלונות"

הגישי תלונה במשטרה, ואל תיכנעי לבקשות של בעל מכה או קרובים שונים שלא להגישן, אלא במקרים מיוחדים ומסיבות כבדות משקל. בעל מכה נלחם בכל כוחו למנוע מעורבות המשטרה במעשי האלימות שלו. לא אחת נתקלים בתופעה של תחנונים מצד הבעל לבטל תלונה למשטרה שכבר הוגשה. במקרים אלו מפגינים בעלים מכים יצירתיות הראויה לציון החל מהבעת חששם מרישום פלילי, אובדן מקור הפרנסה, סכנה שבמעצר וכלה בהבאת פרחים, מתנות יקרות ערך וכו'. בדרכים אלו הם מנסים להפוך אותך, האישה המוכה, מקורבן אלימות למי שפועל בכוחניות ומאיים להרוס את עתידם.

תשובתך לגברים אלו היא אחת: הייתם צריכים לחשוב על זה לפני שהרמתם יד. אם לא תתבלבלי ולא תתני להם להפוך עצמם לקורבנות, תביני שהדרך היחידה העומדת לרשותך בכדי לצאת ממעגל האלימות היא באמצעות עירוב גורם חיצוני. אם בכל זאת החלטת לא לפנות למשטרה על מנת לא לפגוע בפרנסתו, שהיא לרוב גם פרנסתך ופרנסת הילדים, או מכל סיבה אחרת, התני את אי הגשת התלונה בקבלת טיפול מקצועי מיידי (פסיכולוג, יועץ נישואים וכו').

מעקב צמוד
התעדכני במשטרה בדבר אופן הטיפול בתלונה אשר הוגשה על ידך. במקרים רבים, מעורבות המתלוננת הובילה להגשת כתב אישום כנגד בעל מכה והענשתו, בעוד שחוסר מעורבות הביאה לסגירת תיקים במקרים דומים. אם את סבורה כי לא היה מקום לסגור את התיק, ערערי על ההחלטה של המשטרה.

לינה תחת כיפת השמיים

פעלי להרחקת בן זוגך מדירת המגורים המשותפת על ידי הוצאת צו הרחקה. בן זוג אלים מסכן אותך ואת ילדייך. אין מקום לשום אלימות במשפחה, בין אם פיזית, מילולית או נפשית.

"מילים הורגות"
אלימות מילולית ואלימות נפשית חמורות, במקרים רבים, מאלימות פיזית. זכרי, אלימות אין משמעותה רק מכות. השלטת טרור, שבירת חפצים, איומים והתנהגויות חריגות אחרות מהוות אלימות, ומאפשרות לך לקבל צו הגנה המרחיק את בן הזוג האלים מדירת המגורים.

וגרה כבשה עם זאב
אם החלטת בכל זאת לחזור לחיים משותפים עם בן זוגך, אל תעשי כן לפני שהוא קיבל טיפול מקצועי כיצד להתמודד עם כעסים ואלימות. אחרת, במרבית המקרים, זה רק עניין של זמן עד שישוב לסורו.

חכמים על חשבונך
אל תיכנעי לשום לחץ סביבתי, זכרי מדובר בחיים שלך ושל ילדייך. כל היועצים, הממליצים לך להתעלם או לוותר, אינם שרויים במצבך. יש להניח, כי לו הם היו מגיעים למצבך, הם לא היו מוכנים לספוג מכות או אלימות מסוג אחר.

הגנה-הגנה
אם נשקפת סכנה אמיתית ומוחשית לחייך בשל אלימות במשפחה, מותר לך להפעיל כוח, ואפילו במקרים קיצוניים, כוח קטלני, על מנת להציל את חייך. כדאי שתכיני לעצמך אמצעי הגנה מתאימים.

http://www.azr.co.il

אנחנו נורא מצטערות על העידכונים המעטים.

בגלל הלימודים הלוחצים קשה לנו לתאם פגישות ושיחות לגבי הפוסטים הבאים.

מבטיחות שננסה לעדכן יותר, כי בכל זאת - המטרה שלנו היא שהבלוג יצליח והמודעות על אלימות במשפחה תגדל.

מקוות שלקחתם משהו מהפוסט.

צוות נא"ב.

הקטע הבא הועתק מאתר משטרת ישראל, והשאיר אותנו עם פיות פעורים.

העתקנו אותו כדי שתראו איך העולם המודרני שלנו ניראה, לעומת פעם.

ואולי גם יענה לכם [כל מי שקורא כאן ועובר התעללות בבית - מקוות שאין כאלה] על השאלה "למה הם עושים לי את זה?", למרות שאין שום סיבה מוצדקת לאלימות!

מתחילת שנת ‎1999 ועד חודש מרץ השנה נרצחו בישראל שניים-עשר תינוקות ופעוטות בידי הוריהם אהבת הורים את ילדיהם הייתה לאורך שנים בבחינת "פרה קדושה", אך לא עוד קיימת התניה ביחסם של הורים אל ילדיהם - אם אין מדובר בפתולוגיה של הורה, אזי התהליכים הנפשיים העוברים עליו יכולים להוביל לדחייה ולמצב של פגיעה פיזית בילד עד כדי רצח הילד עלול לאיים על היחסים בין בני-זוג ועל מקומו של הבעל במערכת זו יש מקרים, שבן-הזוג ירצה להתנקם בשל כך בבת-זוגו ויפגע בילד כ-‎30% מהנשים שפוגעות בילדיהן נפגעו בעצמן בילדותן פגיעה מינית או פיזית יש הורים, החושבים שתינוקם הוא חלק מהם, ולכן הם יכולים לעשות בו כרצונם ויש לעתים, שאנשי המקצוע לא מקשיבים לדברי ההורים, הנאמרים כבדרך אגב, ולא קוראים את הכתובת על הקיר

בבוקרו של יום שישי, ‎3 למרץ השנה, ילדה מירב אדרי, בת ‎18, את תינוקה בחדר השירותים שבביתה בבאר-שבע. אחר-הצהרים היא הכניסה את התינוק לשקית זבל שחורה, והשליכה אותו לפח האשפה ברחוב.

ב‎15- לפברואר השנה נמצאה תינוקת מתה, עטופה בשקית ניילון בחצר בניין קופת-חולים בעיר תמרה שבגליל המערבי. היולדת, צעירה בת ‎21, ילדה בחדר השירותים של המרפאה, והשליכה את התינוקת מהחלון.

פעוט בן שנתיים הובא ב‎4- לפברואר השנה ע"י סבתו לבית החולים "בני-ציון" בחיפה, כשהוא ללא רוח חיים. מותו חשף מסכת ארוכה של התעללויות בו מצד אמו ומצד חברה לחיים.

ב‎16- לינואר השנה הרגה אם את בנה בן ארבעה חודשים בזורקה אותו מחלון ביתה בחיפה.

גד כרמי, בן ‎31 מקרית מוצקין, שיסף ב‎1- באוקטובר ‎1999 את גרונה של בתו, מעיין, בת תשעה חודשים.

אמנון כהן, בן ‎43 מתל-אביב, חנק למוות ב‎25- ליולי ‎1999 את אשתו ואת שני ילדיו (בני ארבע שנים ושנתיים), ושרף את גופותיהם.

ב‎19- למאי ‎1999 שרף ארז טבעוני מתל-אביב את שני ילדיו (בני חמש שנים ושנתיים) במפגש במשרדי ויצ"ו בעיר.

אהבת הורים את ילדיהם הייתה לאורך שנים בבחינת "פרה קדושה". ברור היה, שבשל אהבתם זו אין הורים יכולים לפגוע בילדיהם. גם הספרות התיאורטית והמחקרית מתייחסת אל הילד כאל מי שהסיכוי שייפגע מידי הוריו הוא קטן מאוד. בעבר חשבו, שהתקשרות אל הילד היא ביולוגית ומיידית, אך מסתבר שלא כך הוא, והילד אינו מקובל ונאהב באופן אוטומטי ע"י הוריו.

בישראל, מוכיח זאת הנתון הסטטיסטי המזעזע - מתחילת שנת ‎1999 ועד חודש מרץ השנה נרצחו שניים-עשר תינוקות ופעוטות בידי הוריהם.

"קיימת התניה ביחסם של הורים אל ילדיהם", אומרת ד"ר מלכה אלק מהמח' לקרימינולוגיה באוניברסיטת בר-אילן. "יש הורים, הדוחים ילדים שנראים פחות טוב פיזית או שנולדו עם פגמים. אם אין מדובר בפתולוגיה של הורה - אם חולה, סובלת מדכאונות או מבעיה שנוצרה לאחר הלידה - אזי הדברים תלויים ביכולתה ליצור קשר עם הילד ובתחושה חזקה של איום של הילד עליה. התהליכים הנפשיים במקרה זה יכולים להוביל לדחייה ולמצב של פגיעה פיזית בילד עד כדי רצח". לדברי ד"ר אלק, אם מדובר בפתולוגיה קודמת של האם, ניתן להבחין במצבי הסיכון, למרות שלא ניתן לנבא אם הפתולוגיה הזו, באופן ספציפי, תביא לפגיעת האם בילד שלה.

לפני כשלושה חודשים אושפז בבית-החולים "העמק" בעפולה תינוק בן ארבעה וחצי חודשים, כשהוא סובל משברים בחלקי גופו ומסימני נשיכות וחבלות. בחקירתה הודתה האם, כי היא נהגה לנשוך את התינוק ולהכותו, כדי שיפסיק לבכות ויירדם, ויאפשר לה ללכת לישון.

כמעט תמיד ניתן להבחין בסימנים לקשר אמוציונאלי לקוי בין האם לילדה ובדחייתה אותו - טיפולה בילד, התייחסותה אליו, תגובותיה לצרכיו הראשוניים ואי יכולתה לשאת את התלות שלו בה ואת הגבלת החופש שלה. "לכן", אומרת ד"ר אלק, "לא פעם אנחנו נדהמים, שבמצב קיצוני, שבו אם פוגעת בבנה, אף אחד לא התריע בעבר על סימני דחייה מצד האם".

לפי התיאוריות הפסיכודינמיות, במקרים מסוימים, הילד תופס את מקומו של בן-הזוג, ובשעה שהאם גם מתפקדת פחות מבחינה מינית, הבעל, החבר או האב מרגיש קנאה, טינה ושנאה כלפי הילד ופוגע בו.

ב‎5- באוגוסט ‎1999 השליך אב בן ‎40 מחיפה, את בנו בן החודשיים ממרפסת ביתו וגרם למותו. האב חשד, כי הילד אינו בנו, ואיים שוב ושוב על חברתו לחיים כי ירצח אותו. בחקירתו אמר, כי אינו מצטער על מעשהו, וכי לא רצה שהאמא של התינוק תראה אותו יותר.

"הילד מאיים במידה זו או אחרת על היחסים בין בני-הזוג ועל מקומו של הבעל במערכת הזו", אומרת ד"ר אלק. "ברוב המקרים, כשגבר פוגע בילד, הילד נתפס בעיניו כבעל עדיפות על פניו. גבר שאינו בוגר, תופס בעדיפות זו של האם את הילד איום על השלמות שלו ועל האגו שלו. ברוב המקרים, הגברים מודעים לכך שהילד תופס מקום נכבד בחיי האם, והם שותפים לכך ואינם מרגישים מאוימים. אולם, יש מקרים, שבן-הזוג ירצה להתנקם בשל כך בבת-זוגו ויפגע בילד".

באשר לאוכלוסיית ההורים הפוגעים בילדיהם, מציינת ד"ר מלכה אלק, כי בעוד שבעבר חשבו שהתופעה מאפיינת את אוכלוסיית המצוקה (כי המחקרים התרכזו במוסדות לעבריינים או בבתי-סוהר, ולשם הגיעו אוכלוסיות שהוגדרו כאוכלוסיות מצוקה), הרי שהיום ברור, שאין הדבר מדויק. תופעה זו יכולה לקרות גם במגזרים אחרים במעמד הבינוני והגבוה. מחקרים מראים, שככל שמספר הילדים במשפחה רב יותר, המשאבים האמוציונאליים של האם פחותים, וסכנת הפגיעה בילדים רבה יותר.

ממש נורא.

ורצינו לכתוב ולהודות על כל המיילים התומכים. תודה.

סיפורים אישיים שאתם יכולים לשלוח לנו כבר הזכרנו? בכתובת הדוא"ל או בכתובות המסנג'ר שרשומות בצד.

תמשיכו להכנס, להגיב, וללנקק. זה נורא תומך ונותן כוח להמשיך עם הבלוג - למרות התגובות המעטות!

אם יש מישהו לינקק ולא לינקקנו חזרה, שלא יתבייש ויכתוב לנו בתגובה. מבטיחות שכשיהיה לנו פרו כל המלנקקים ילונקקו. :)

צוות נא"ב.

לפני כמה ימים מאיה שלחה לנו מייל עם הסיפור שלה.

סליחה על העיכוב בעידכון.

אז בלי הרבה מתיחות, נעבור לסיפור:

קוראים לי מאיה והחלטתי לכתוב לבלוג שלכם על כמה מקרים שקרו לי-זו הפעם הראשונה שאני משתפת מישהו בנושא הזה...

אז הכול התחיל בזה שאבא שלי היה נרקומן ואלכוהולוסט מכור בצורה קשה...הוא היה מרביץ לי עוד כשהייתי ילדה בת 6 וגם אמא שלי,כי פשוט הייתי ילדה חסרת תקנה,אני מניחה.

אמא שלי ניפטרה בתאונת דרכים לפני 9 שנים ואת אבא שלי כבר לא ראיתי המון זמן-אני חיה עם דוד ודודה שלי ותאמינו לי שעד היום אני זוכרת להורים הביולוגיים שלי שהם היו מרביצים לי.

למשל היה מקרה אחד עם האבא הביולוגי שלי שאמא שלי הייתה בעבודה(הייתי אז בת 7)ואבא שלי נאלץ לשמור עליי,הוא הלך עם חברים שלו להשתכר ולקח אותי איתו כי לא היה איפה להשאיר אותי.לקראת סוף הערב אחרי שהוא כבר היה שיכור הוא וחבר שלו נכנסו לאיזו פיצוצייה בשביל לקנות אוכל.אבא שלי קנה בגט גדול עם שווארמה וסלט בתוכו ובקבוק קולה גדול,הייתי רעבה וביקשתי ממנו חתיכה קטנה מהבגט וקצת קולה-אבא שלי בתגובה דפק לי אגרוף בראש וקילל אותי ברוסית-כבר בטח תנחשו באיזו קללה.אמא שלי,דוד ודודה שלי בדיוק עברו שם-זה היה קרוב לבית והם חיפשו אותנו כי אמא שלי כבר מזמן חזרה מהעבודה והם דאגו שאבא שלי עוד לא הביא אותי הביתה,הם ראו הכול!אני זוכרת שלא בכיתי-הייתי פשוט בהלם-גם המשפחה שלי שראתה את זה הייתה בהלם.ורק לא מזמן האמת נזכרתי בזה-אמא שלי ניפטרה בתאונת דרכים שגם אני נכחתי בה,איבדתי חלק גדול מהזיכרון שלי.

אז כמו שאמרתי עברתי לגור עם דוד ודודה שלי,בגיל 8,הם התייחסו אליי ממש יפה,חוץ מהבנים שלהם(בני דודים שלי)שלעיתים קרובות אהבו להציק לי ותוך כדי לתת לי כמה מכות.דוד שלי לפעמים היה נוגע בי,כמו שמנשקים תינוק קטן בכל מקום...ברגע מסוים אמרתי לו שיפסיק-זה ניפסק,למזלי-זה לא כ"כ משמעותי האמת,אבל זה בכל זאת לא היה ממש נעים לי.

היו גם 3 מקרים בהם דודה שלי הרביצה לי,כאילו לא ממש הרביצה-נתנה סטירה או סתם מכה,בפעם השנייה שהיא עשתה את זה אמרתי לה שאני יחזיר לה והיא צחקה ולא האמינה.בפעם השלישית והאחרונה שהיא העזה להניח עליי יד החזרתי לה-ובגדול!!!אמרתי לה שאני לא ירשה שאף אחד יגע בי ומאז היא לא מעיזה אפילו לאיים עלי שהיא תרביץ לי-התעמתתי איתה במילים אחרות.

שבוע שעבר אכלתי והיא(דודה שלי)סתם ישבה לידי ודיברנו והיא בצחוק כזה נתנה לי מכה בראש-רק שהמכה הייתה קצת חזקה.התעצבנתי עליה ואמרתי לה שיותר לא תעשה את זה,היא הייתה קצת בשוק ושאלה:"מה יש לך?" אמרתי לה שזה לא נעים ושאני בכלל שונאת שנוגעים בי,היא שאלה אותי בטון ציני כזה:"וממתי זה בדיוק?" אז אמרתי לה שמאז ומתמיד ושלא צריך לגעת בי יותר!היא הסתכלה עליי ואז החליפה נושא שיחה.

וזהו בעצם,אני מרגישה קצת יותר טוב שהיה לי את האומץ לספר הכול.

אני מקווה שתוכלו לפרסם את זה בבלוג שלכם...

שבת שלום,מאיה.
[נשלח אלינו ב14/12/07]

שמחות שהתקופה הזאת כבר מאחורייך, וכל הכבוד לדודים שלך שהחליטו לאמץ אותך.

הסיפור של מאיה עצוב, אבל אין מה לעשות ואני בטוחה שיש המון שעוברים/עברו דברים כמו שמאיה עברה

בגלל זה אנחנו צריכים ביחד להתאחד [גם אם זה דרך הבלוג הזה] ולנסות להשמיד את התופעה הזאת.

תודה ענקית למאיה ששלחה לנו סיפור. וכמו שהיא אמרה, אחרי שמספרים את זה למישהו זה קצת יותר קל.

בשביל זה פתחנו את הבלוג, כדי שיהיה לכם לאן לפרוק.

הפוסטים הבאים שלנו כבר מוכנים אבל נידחה כל פוסט בשביל סיפור שתשלחו לנו לכתובת שרשומה ברשימות.

ננסה לעדכן לפחות פעמיים-שלוש בשבוע למרות הלימודים.

תודה שוב למאיה על הסיפור, ולכולכם תודה מראש על הקריאה, הכניסה והתגובה (:

צוות נא"ב.