בתכלס, אין לי על מה להתלונן.

השעה 11:00 בבוקר, יום ראשון, אני יושבת על הספה בסלון בבית וכותבת פוסט.

יתרת השירות שלי בצה"ל- 6 חודשים ברוטו, 4 וחצי חודשים נטו. 

נכון שסוף השבוע הזה עבר בלעדיו...

אבל עדיין. נהנתי. ואני מושכת אותו ודוחה את הקץ.

עובדה שכרגע אני לא נמאת בשום בסיס, בשום דבר שקשור לצבא.

אני עובדת מהבית, כותבת מיילים וקובעת פגישות.

נותנת לעצמי להתאושש לקראת תחילת השבוע.

וזה בסדר. אני צריכה ללמוד לחזק את עצמי בלי להתייחס לסביבה.

בלי לחכות לחיזוקים מבחוץ, בלי להאכיל את עצמי סרטים על מה שהסביבה חושבת. 

הבעייה שלי, היא שלא משנה מה אני תמיד מסתכלת על הצד השלילי.

על חצי הכוס הריקה...

אני צריכה לחזק את עצמי מבפנים, ליצור לעצמי כוחות.

כי אני חזקה, יש בי אני הכוחות האלה לשמוח ולהוציא את שמחת החיים מתוכי.

אני פשוט בוחרת להתעלם מזה... וללכת על האופציה הקלה.

כל הזמן אני יוצאת בהצהרות והחלטות, ובסופו של דבר זה נשכח ונעלם כלא היה.

אני רוצה להיות שמחה באמת, ולא שהשמחה שלי תהיה תלוייה בגורמים חיצוניים.

כנראה שהצעד הראשון הוא להתחיל לעסוק בדברים שאני אוהבת ועושים לי טוב.

שיהיה שבוע טוב ושיעבור מהר..