סתם, תחושה כזאת שהכל נמצא על מי מנוחות..

דווקא בסופ"ש שחשבתי שיהיה הכי נוראי,

כשהוא סוגר כבר שבת שנייה, ואמא לא בבית..

ובעצם נשארתי לבד.

פתאום קיבלתי מחדש משמעות לכל החברות שלי.

פתאום אני מבינה שיש לי באמת חברות טובות,

שנמצאות שם בשבילי כשאני צריכה אותן.

נכון ששומדבר לא מושלם,

ושומדבר לא משתווה לתחושה שיש לי איתו,

או לבטחון שאמא נותנת לי כשהיא כאן.

אבל בסופו של דבר, טוב לי שיש לי אותן.

שום מערכת יחסים לא יכולה לעלות על כל הציפיות שלי,

בטח ובטח כשאני כל כך פרפקציוניסטית.

כרגע אני בנקודה שאני שלמה עם מה שיש לי.

אפילו עם התפקיד שלי בצבא... 

ונשאר לי עוד ממש מעט וזה נגמר.

ולפעמים עולות לי מחשבות שהאזרחות לא כל כך קורצת כמו שזה נראה.

שאולי זה קצת מפחיד...

ואולי אני בכלל עוד לא מוכנה לחיים האלה.

ואז אני יודעת שיש לי את כל האנשים שאני אוהבת סביבי,

וזה מרגיע.

שתהיה שבת שלום.. 3>