יומן

שלום לכם.. היום היה יום ממש ארווווך!. בבצפר היה דווקה בסדר (וגם לא איחרתי:) כי החברים שלי שם וכאלה..אבל אז הגעתי הביתה! ישר כל המצב רוח נהרס לי.. זה כיאילו יש לבית הזה מין השפעה מוזרה על המצב רוח שלי.. ובגלל שזה יום שישי היינו צריכים לסדר! "היינו".. עלק.. אחותי משחקת אותה מסדרת ואין לי כוח אפילו להתווכח איתה! אח שלי , הקוף הזה בורח לחברים שלו וגם כשהוא מסדר הוא עושה לי עוד יותר בלגאן וכתוספת (כמה נחמד מצדו) הוא עולה לי על העצבים.. ככה שאני מסדרת את כל הבית !! למה?? כי אני היחידה שאיכפת לה מאימא שלי ואני היחידה שמספיק פריירית (איך שלא כותבים את זה......) כדי לסדר בעצמי את ככככל הבית!! אוף!!! אתם חושבים שזהו??? ממש לא!! זוכרים את מיכאל? (זה שהייתי צריכה לבקש ממנו סליחה אחרי שהוא העליב אותי..) הוא עשה את זה שוב! קולטים?? ואני כמו דפוקה עדיין לא יודעת מה לעשות בקשר אליו כי איכפת לי ממנו!! למה ?? לא יודעת ! אולי כי אני באמת ממש דפוקה!! אני לא יודעת אם לסלוח לו או לא! מצד שני אני יודעת שאם אני אסלח לו זה לא ישנה כלום..הוא ימשיך עם זה כי איכפת לו רק מעצמו... אני כמעט מאשימה את עצמי.. אני יודעת שהוא עשה הכל ובגללו זה נהרס ..אבל בכל זאת אני מרגישה אשמה! נימעס לי להיות כזאת "מבינה" כל הזמן.מישהו צריך גם להבין אותי לא?... להקשיב לבעיות שלי.. אפילו יוגה לא מרגיעה אותי... ישר כשאני גומרת ופותחת עיניים אני נהיית עצבנית שוב... והלימודים האלה!!!! יוו!! יש לי מבחן במתמטיקה ואני לא יודעת כלום!! יומיים אחרי זה מיבחן בלשון ועוד בוחן!! לחופש איזה 3 עבודות גדולות להגשה!! נמעס לי מהלחץ הזה!!!!!! אוווווווווווווווף!!!!!!!!!!!!!!! אם יש לכם עצות להרגעה אני אקבל בשמחה!

 איי ניד הלפ!!

טוב..יאללה... ביי ביי

טוב..היום היתחיל ככה:

קמתי בבוקר, כמעט איחרתי (לפחות חשבתי ככה) עליתי על האוטובוס, וכשירדתי ממנו ניזכרתי במשהו- אני מתחילה ב9 וחצי!! כל הבוקר הייתי בלחץ! לא הספקתי לאכול (אירוע טרגי במיוחד!)ואחרי זה חיכיתי שעה שלמה בכיתה!!
אין גבול לטיפשות..
אחרי זה היו כמה שיעורים לא מעניינים במיוחד..(איך זה יכול להיות?..) ואז היו לנו שני שיעורים ברצף עם שרה החמודה[[[[= אני כל כך מתה על המורה הזאת!!
אין היא פשוט מדהימה!! שנה שעברה היינו הכיתה הכי מופרעת והכי לא מגובשת בשכבה ועכשיו אנחנו חננות ומגובשים הכי שיש!! אני כל כך אוהבת את הכיתה שלי!!
טוב מספיק עם השיט הזה..
אחר כך היה לי שיעור אנגלית-בעע
ועכשיו אני אצל סבא שלי כותבת את הבלוג הזה..
מאמינים?..לסבא שלי יש מחשב, די.וי.די ,מצלמה, רמקולים הרבהההה יותר משוכללים משלי! אפילו יש לו סקייפ! ולא סתם! כל הרשימה שלו זה בחורות (מבוגרות..חיחי)!
איי האב אה מיזרבל לייף...

עלילות שרון...

זוכרים את שרון מהתחלה?..

אם לא אז תחזרו להתחלה..

יופי..

אז ככה. בפינה זו אני אספר על עלילות שרון, משמע החלק המשעשע ביום הנ"ל.

היום בבוקר, כשחשבתי שאיחרתי, היגעתי לבית הספר וגיליתי לתדהמתי ששרון נמצאת שם!

כמובן שאחרי רגע זה, הבנתי שאאלץ "לבלות" שעה שלמה בנוכחותה (לאאאאאאאא!!! ) ואז היגיע המושיעה שלי, ירדן, שהיא גם מאיזושהי סיבה חברתה הכי טובה..

ומכיוון שהיא חברתה הכי טובה, שרון לא הייתה צריכה להידבק אלי[=(יש אלוהים, היא נקבה וקוראים לה ירדן:)

כמוב שלאחר דקות ספורות היא נגשה אליי כדי להראות לי ולכל הנוכחים כמה חזק היא יכולה להגיד: יאא! איזה יפה זה!! מדהים!! בלה בלה בלה.." (אני מציירת..) והחלק המעיק הנוסף בסיפור זה הוא שכל הנוכחים שמעו אותה (איך לא?..) והיו חייבים לבוא ולהפריע לי כהרגל.. עכשיו, זה לא שאני לא נחמדה או משהו כזה (חי חי) פשוט שהיא הרסה לי את כל המצב רוח והדבר היחיד שנותר לי לעשות זה להיות עצבנית..

עד כאן עלילות שרון להיום..

להתראות..

טוב ..בגלל שזה הבלוג הראשון אני אציג את עצמי ואת כל מי שאני מכירה..: אוקי..לי קוראים אורטל, אני בת 14 (עוד מעט 14 וחצי..) אני מהצפון\מרכז..

לחברה הכי טובה שלי :)) קוראים דקלה. היא הכי חמודה בעולם!

 ויש את דורין..שהיינו חברות ממש טובות פעם.. אבל איכשהו היתרחקנו..בעצם אף פעם לא היה לנו כלום במשותף היו לנו חברות שונות..ובקושי היסתובבנו ביחד..ועכשיו אנחנו בקושי מדברות..:(

 טוב..אלה החשובים..

 יש את שירלי שהיא ממש מותק!

 את סרגיי שהוא חמוד כזה..אבל לפעמים הוא יכול ממש להרגיז אותי..

את שרון, שהיא החלק המצחיק בסיפור..(קרצייה שאין כמוהה)

 אה..את תומר..הוא ההומו בסיפור ..

ואת עידו-המעניין בסיפור(בנתיים)..

את מיכאל:))))))))))))

  ואת המורה האהובה שלי- שרה[= כפרעלייה!!!!

טוב..אז ככה: היום היה יום כיפי דווקה.. חוץ מזה שקמתי ב5 וחצי חזרתי לישון והיתעוררתי חצי שעה ליפני שהייתי צריכה לצאת לבצפר..(כעבור שעה..) אם לא הבנתם אז כן-יש לי בצפר-אין לי שביתה! :( מוזר שאני מתלוננת..כי היום גילית שאני אוהבת בצפר.. תחזרו לשורה הקודמת ותיבדקו כי קראתם נכון.. אני-אוהבת בצפר! נישארתי אחרי שכולם הלכו הביתה לאיזה פרוייקט שעוזרים לתלמידים (לא מוגבלים!, אני בהקבצות א'!!) היתיישבתי על המדרגות כשלא היה אף אחד (מדרגות בחצר) וגיליתי כמה טוב לי במקום הזה.. כיאילו אני מרגישה בבית ..כמה קישטי מצדי. וזה לא הכל! ניכנסתי לביניין של כיתות ז' ואשכרה עשיתי שם סיור נוסטלגי כמו טיפשה! מזל שהמנקה המשוגעת לא הרביצה לי! (אני לא צוחקת! היא פעם איימה עליי עם מגב!!) קיצר אחרי זה אכלתי פלאפל ([[[[[[[[[[[[[[=) כי חילקו לנו בפרוייקט..היה נחמד[=

עכשיו לבאסה>>

מכירים את זה שאתה מתעצבן על מישהו (קרוב)כי הוא ממש העליב אותך\עיצבן אותך ואתה יודע שאם אתה תחזיר לו הוא יתעצבן עליך, יגרום לך להרגיש אשם (לא בכוונה) ואז בסופו של דבר אתה מתנצל?.. אז אני ממש כועסת על עצמי כשזה קורה לי! ממש איכפת לי מהבנאדם הזה..אני מתה עליו! אבל הוא הגזים! וזה כל פעם אותו דבר.. אבל אני לא מסוגלת ליכעוס עליו כי אז הכל יהרס.. ואני ממש לא רוצה שזה יקרה.. אבל אז אני חושבת לעצמי ..אולי זה כבר הרוס? הוא הבנאדם היחיד שמרגיע אותי..אני יכולה ליצחוק איתו ויש עובר לי הדיכאון..אבל אז הוא שוב מתחיל עם זה ואני ניכנסת ליותר דיכאון מקודם! ואני לא יודעת מה לעשות!! כי הוא לא עושה את זה כדי ליפגוע בי אבל אני מסבירה לו שזה בדיוק מה שהוא עושה... אבל הוא פשוט לא מפסיק.. ואני כמו טיפשה סולחת לו (למיכאל)...