טוקיו הוטל

הייי =]

אני כותבת סיפור חדש על ט"ה,

חשוב לי לציין,

שאני לא התחלתי לכתוב עקב כל הבלוגים שנפתחו עליהם אלא התחלתי עוד ממזמן,

יכולים להיות בסיפור דברים לא כ"כ הגיוניים..

ועכשיו-לפרק:

רקע כללי:

ט"ה אחת הלהקות הנחשבות באירופה,

התאמים בני 20,

לא נשואים ובלי קשר.

פרק 1:

'טרררר' 'טרררר' השעון המעורר צילצל בסביבות 7 בבוקר,

 ניקול פלטה 'לעזאזל' והתהפכה מסתכלת לעבר לוח השנה שתלוי על הקיר,

הום, היום זה היום שחיכתה לו,

סוף סוף היא משתחררת מהמקום הנורא הזה!!

היא קמה לעבר הארון והחלה לארוז חושבת לעצמה 'היום זה היום, היום אני יצא בחזרה הביתה!'

וחיוך רחב נמרח על פניה.

סוף סוף לאחר כל ההתארגנויות יצאה ניקול לקדמת הבניין פוסעת לבניין שלידו,

בניין ההנהלה,

כשיצאה ראתה את השלט שמכריז על המקום

'אורוורד-פנמיה לעבריינים צעירים'

היא נכנסה לבניין המנהל ומחדרו יצא העובד הסוציאלי של ניקול, ג'ורדון,

"ניקול!" קרא מופתע, "חיפשתי אותך!"

"כן אני יודעת! מתי אני חוזרת הביתה?" שאלה ניקול בחיוך,

ג'ורדון הסתכל בניקול, היא הייתה נערה יפה,

היה לה שיער שחור עם מלא גוונים בצבעים שונים ובוהקים,

עיניים כחולות-אפורות כמו קרח,

היא נראתה קצת כמו ערפד,

תמיד לבושה בשחור,

תמיד מאופרת בשחור,

צבע החיים שלה הוא שחור.

'איךלספר לה את זה?' חשב בפרצוף עצוב,

"ג'ורדן! מה קרה?" שאלה ניקול וגילגלה עיניים,

"ניקול," נימת קולו של ג'ורדון לא מצאה חן בעיניה,

סורי שזה כ"כ קצר חייבת לעוף....