נכנסתי למיטה עם גרביונים שלבשתי במשך הערב וג'קט שהושאר אצלי עוד מהחורף הקודם ששייך לבחור שאיתו יצאתי במשך שבוע
ופשוט התחלתי לבכות .
איך אני יכולה שלא לבכות כשאני מרגישה שכל חומות הכעס וההגנה שלי כלפי ג'ואל עפות ברוח הקרירה של נובמבר ?
הוא היה אחרי 3 ימי עבודה משוגעים וחסרי שעות שינה אבל כששלחתי לו אסמס שאני לא כועסת ,אלא פשוט עצובה מהערה ששותף שלו זרק לי באוויר
הוא ביקש ממני לפתוח את הדלת ועמד שם קפוא מקור במכנס ארוך בלבד
כדי לתת לי נשיקת לילה טוב .
התנשקנו למשך דקה או שתיים וכשסגרתי את הדלת אחריו רצתי למיטה בדמעות .
אחרי כל השנים האלו שבהן התנצלתי בפני גברים על ה"שגעונות" שלי ,על כך שאני רגישה להחריד , על מבחנים שהעמדתי אותם ולא עמדו בהם בגבורה או לא עמדו בכלל
הוא ניצב לו ,פשוטו כמשמעו, בדלת שלי ועם השפתיים שלו משאיר אותי חסרת מילים או טענות .
אותן שפתיים שדקה לפני רצו לצעוק לו בפנים מה פתאום הוא לא הזדעק להגנתי מול השותף חסר הטאקט שלו היו עכשיו קרובות אליו ולא רצו לומר מילה .
בפברואר הוא הולך.
אני נרשמת מעכשיו לניתוח להשתלת לב , כי הוא לוקח את שלי איתו לאמסטרדם .