גאאד ... דצמבר . הכל עובר כל כך מהר. אני מרגישה שרק אתמול עברתי לדירה החדשה בעיר חדשה.
קיוויתי שיהיה לי קל להשתלב - לא ידעתי כמה קשה זה יהיה.
אני זוכרת את היום הראשון - באוגוסט 2006, שהעבירו את הרהיטים החדשים לבית החדש. כיף לגור בקומה 18, אה?! כן זה כיף ... התרגשתי מאוד, ונהנתי מהבית - והרגשתי כאילו הוא היה ביתי מאז הוא מתמיד. זכרתי ילדה מסויימת, שהכרתי בזמן הכרויות עם העיר - שהצטרפתי לצופים בשביל להשתלב בעיר החדשה. לפני "שנפרדתי" מהצופים - השתעממתי שם, החלפנו שמות. חיפשתי את שמה ב144, נפגשו שוב והכרנו .
היא היתה ילדה מתוקה, היינו נפגשות הרבה, רואות אחת אצל השנייה סרטים, מדברות הרבה, משחקות ונהנות. בסוף החופש, נפגשו בבצפר - חטיבת ביניים , כיתה ז'! בפגישה עם הכיתה. וואאאי זה היה מוזר לי, כל כך הרבה פרצופים חדשים ! רבאאק! רציתי לתת לי תדמית קשוחה ומגניבה (כמה חסרת ניסיון) שעד היום אני מתפדחת שאמרתי. בקיצור, הכרתי כמה בנות נורא חמודות, החלפנו טלפונים - והבטחנו להיפגש. בימים שלאחר מכן, נפגשתי עם כמה מהן, הכרתי עוד אחת דרכן ( במסן ) והרגשתי בעננים - - - .... ! כל כך טוב היה לי, וכמה עיוורת הייתי שהתחילו הלימודים.
בהתחלה היינו בקשר מעולה, וניפגשו מלא ... אבל יום אחד הן התחילו להתרחק ממני - לשמור סודות ולא לספר לי ... הרגשתי כל כך לא קשורה - כל כך בדיכאון. ישבתי ימים שלמים בבית, ולא יצאתי ... הברזתי מבצפר , והייתי עצובה מאוד. לבסוף התחלתי עם אימי לעבור לכיתה יותר נורמלית - משום שזאת היתה כיתת מופת. עברתי, מתרגשת, ושמחה להכיר חברות חדשות. התנתקתי מהחברות הקודמות מרוב הבושה שעברתי כיתה, למרות זאת התרגשתי לעבור לכיתה החדשה.
אבל כל כך הצטערתי! הכיתה הזאת היתה הדבר האחרון שהייתה רוצה לעבור אליה. כיתת עם מלא מופרעים - כולם היו שם פרחות וערסים , והיה לי שם רע מאוד, רע מאוד. התבודדתי עוד יותר בבית, שקעתי בכאב שלי - ונכנסתי לדיכאון. כמובן הוריי בהמלצת היועצת לקחו אותי לפסיכולוגית. לאחר כמה פגישות, הסכימה הפסיכולוגית שאני אחזור לכיתתי הקודמת, בטענה שיש שם כמה בנות חמודות, שהיו חברות שלי, וכמה נחמדות שלא כל כך הכרתי. חזרתי שוב לכיתה , קצת מבויישת כי כולם דיברו על זה...
למרות שלא החזרתי לעצמי את כל החברות הטובות האלה,
הכרתי חברה אחת מדהימה - שאותה אני לא אשכח לעולם...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
מורני_:]
