פעם הסתכלתי עלייך כמו שמסתכלים על אחות קטנה,כמו שמסתכלים על הילדה הקטנה של החברה, זאת שכולם תמיד שומרים עליה כמו אוצר קטן.
עברו הרבה שנים מאז שהיית הילדה הזאת, מהילדה היפייפיה ההיא הפכת לבחורה היפייפיה שאת היום, ואני מסתכל עלייך.
אני יכול להסתכל עלייך שעות, גם אם לא נדבר,גם אם לא נעשה שום דבר, עצם הנוכחות שלך לידי גורמת לי להתפתל מבפנים.
היום אני מסתכל עלייך קצת אחרת, היום זה הרבה יותר קשה לי, בעיקר כשאני חושב על כל מה שאת בשבילי. וכשאני חושב על החיוך הזה שעולה לך על השפתיים כשאני מחייך. לפעמים אני כ"כ רוצה לנשק אותך שאני מתחרפן, בעיקר אחרי שהיתה לי כבר ההזדמנות לטעום את הנשיקות שלך.
ואת מכירה אותי, את יודעת. ואני יודע גם. אני רואה את המבט העצוב בעיניים שלך כשאת רואה את המבט המאוהב בשלי. כן, אמרתי מאוהב.
כמו שאני מכיר אותך את תגידי לי את המשפט שאת אומרת לכולם, המשפט שאמרת לכל אחד ואחד מאיתנו בשלב מסויים, זה יתחיל ב"מה ניסגר איתכם?! מה הבעיה של כולם?!" ואז זה ימשיך ל "מה הבעיה שלך" ותדברי קצת על כמה שאת לא מבינה איך אפשר להתאהב בך וכמה שאת לא מבינה מה כל העולם רוצה ממך, ואז זה יגיע לשלב הכי ידוע שלך "אתה לא מאוהב בי, אתה רק חושב שאתה מאוהב, אתה מתבלבל" משם אני ינסה לשכנע אותך שאני יודע בדיוק מה אני מרגיש ואת תנסי לשכנע אותי שלא, שאת יודעת טוב ממני, יש לך את הקטע הזה לפעמים..
"אתה מבלבל אהבה בהכרת תודה" אני באמת מכיר לך תודה, תודה על הקיום שלך,על האיכפתיוית שלך, על שהצלת אותי. שגרמת לי לפקוח עיניים ולראות כ"כ הרבה יותר ממה שראיתי עד עכשיו, אבל זה לא קשור לאהבה שלי אלייך. ויש בי כ"כ הרבה אהבה אלייך. אני יודע שאת לא יכולה לאהוב עכשיו, ואם לאהוב אז יש לי הרגשה שלא אני זה שתאהבי, אבל אני סבלני. ובשבילך אני מוכן להיות אפילו יותר סבלני. את הופכת אותי לבן אדם טוב יותר, את הופכת אותי לכל מה שאני רוצה להיות, את גורמת לי להרגיש טוב,את גורמת לי לחייך,ואת גורמת ללב שלי..אם רק היית יודעת מה את גורמת לו לעשות, איך הוא פועם בטירוף טוטלי כל פעם שאת לידי.
אני אוהב אותך.
קצת אחרת משאת אוהבת אותי.
אבל אני אוהב אותך ..כ"כ אוהב שזה כואב.
זהו, זה הכל.
אני מניח שעכשיו זה רק לחכות, אז תדעי שאני מחכה.וכבר אמרתי, אני סבלני.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
