ישבתי על הספה וצפיתי בליאת.
היא לבשה חולצת טי קצרה ושחורה, שערה, שעדיין הבהיק מפן בן יומיים,
שיווה לה מראה על גבול היפני.
בדמיוני ראיתי אותה לובשת פ'יגמת קימונו שחורה, עשויה מבד סאטן איכותי רך ומבריק, המעוטר בפרחים לבנים קטנים בעלי אבקנים צהובים, פתוחים,
היושבים על גב גבעולים דקיקים ירוקים ונמצצים בידי יונקי דבש מרפרפים בסביבתם.
היא כה יפה כך, חשבתי לעצמי.
ומיד התמוססתי אל תוך החזיון השמימי בתחושות חום מעקצץ החופן את כפות רגלי, חזי התמלא באוויר עיני נעצמו ונשימתי נעתקה.
בו ברגע זה הכה בי.
הצלחתי להתבונן להרף עין במחזה מהצד, ואז הבנתי.
מדוע אנו כה אוהבים מתנות?
מה הדבר המסתתר מאחורי קבלת מתנה הגורם לנו לאושר כה רב?
מדוע אנו כה מאוכזבים, כאשר פונים אלינו בשאלה: "אז מה תרצו ליומולדת?".
(אני מדבר כמובן לאנשים המעטים ששואלים שאלות אלו, לכל השאר אני ממליץ להפסיק לקרוא כאן. במקרה של אי-מייל יש להשליך מיד לסל המיחזור ולנקותו, במקרה של נייר מודפס מומלץ לשרוף אותו בסביבה מוגנת, ויפה שעה אחת קודם.) *
* הערת המחבר
מכיוון שמתנה טובה משדרגת את חיינו ומעניקה לנו פתח דרכו אנו יכולים ומחוייבים להשתפר.
מכיוון שמתנה טובה מאלצת את נותנה להתבונן בנו, להבין אותנו, להכיר אותנו פנימה, להוסיף לנו חפץ עוצמה כלשהוא ולהיות מסוגל לענות בכן מוחלט על שאלה: "הוא אדם טוב יותר עם מתנתי?".
בעיני, זוהיא מתנה ראויה לשמה.
אנו אוחזים בכלי מופלא, המאפשר לנו לשדרג את חיי היקרים לנו ולהראות להם בצורה בלתי אמצעית מי הם מסוגלים להיות, או במילים אחרות, באיזה גובה הם נוסקים בשמיים בעיינינו, כמה הם יפים ומדהימים בעיניינו וכיצד אנו מעונינים לחוות אותם.
כמלכים, מלכות.
כנסיכים ונסיכות.
כאנשים אמיתיים.
לכן אנו משלמים מליונים על תכשיטים ובגדים.
לכן אנו חוגגים.
את האפשרות.
באהבה ובהצלחה לכולכם – תמיר.
מוקדש לליאת, תודה לך מתנתי.