טוב אז , קוראים לי יובל ואני בדרך ל - 12 ^^
באתי לספר כמה שהחיים שלי חרא , ואני לא רוצה לספר ל - "חברות" שלי... אם אפשר ליקרוא להן ככה :|
ואני לא רוצה ליפתוח יומן אישי , כי אין לי זמן ליכתוב , ואני מפחדת שמישהו יגלה אותו אם אני יכתוב אחד כזה.
ואני צריכה מישהי\מישהו שיעזור לי , שיגיב לי , שיציעה לי מה לעשות , אני רוצה לשתף בזה אנשים... אבל לא אלו שאני מכירה.
כול יום אני יכתוב פה איך עבר לי היום בקיצור , זה הסיפור שלי ->
שהייתי קטנה , בגן , כולם צחקו עלי.
קיללו אותי , הרביצו לי , אפילו חברה אחת לא הייתה לי , אפשר להגיד שהייתי , לבד.
אני הייתי ילדה תמימה , לא אמרתי כלום לאף אחד , רק בכיתי , אפילו לגננת לא היה לי אומץ להוציא מילה.
תמיד ניסיתי להידחף אל כולם , אבל כולם דחו אותי , כולם שנאו אותי , ולמה שנאו אותי? כי הייתי שמנה , ואני עדיין שמנה!.
תמיד היו מקללים אותי "שמנה" , "בלטה" , "מכוער" , "לכי מפה ישמנה" ... ועוד הרבה.
הייתי לבד , כמו שאמרתי קודם , לא היה לי מי שיגנון עלי , מי שיעזור לי , מי להיות איתו מי לשחק איתו מי לדבר איתו , אף אחד לא רצה להיות חבר או חברה שלי כי אני שמנה =/ .
נשארתי עוד שנה בגן , ואז הכרתי את ה"חברה הכי טובה שלי" החברה שהייתה הכי טובה שלי...
היא עזרה לי בהכול , תמיד היינו ביחד , אני עזרתי לה שהיא בכתה ולא הרגישה טוב , והיא עזרה לי שלא הרגשתי טוב או שבכתי היא שיחקה איתי כול הזמן , היינו החברות הכי הכי טובות בעולם!.
אחר כך עליתי לגן (מה ששחכתי להזכיר שאז זה היה בגן חובה..).
בגן הכרתי עוד שתי בנות , לאחת קוראים שירה ולשניה אורי , לחברה שהייתה הכי טובה שלי קוראים סתיו.
אני סתיו שירה ואורי , היינו ה'חבורה' , היינו עושות הכול ביחד! הכול היה טוב ויפה.
אני לא יגיד שהפסיקו לקלל אותי , שהפסיקו להרביץ לי , הם המשיכו , אבל ממש טיפה טיפה פחות מפעם >.<" .
בכיתה ד' , הכול התחיל להשתבש.
סתיו? לא הפסיקה לשקר , היא פשוט הייתה מכונת שקרים מאיימת!.
אורי? ביטצ' ! סכסכנית , שחושבת רק על יופי , איפור , אופנה , וכאלו =/.
שירה? חושבת שכולם רוצים צומי , ושהיא צודקת בהכול.
ואני? האמנתי לכול דבר שהן אמרו , כי הייתי שקטה , שמעריצה את בריטני ספירס , הייתי מתלבשת נורא והיום! אז כמובן התנהגתי כמו שפוטה שלהן.
אז התאהבתי במישהו , הוא היה מצחיק הוא היה חמוד , ואז , חברה שלי שקוראים לה צליל (שהיא בכיתה א' הייתה חדשה ורק אני הכרתי אותה , והיינו חברות ממש טובות) אז היא אמרה לו שאני מאוהבת בו.
ובהפסקת אוכל , הוא בא אלי אם כול החברים הערסים שלו והתחיל ליצחוק עלי ולהגיד "שמנה מטומטמת" , "כאילו שאני יאהב אותך" והוא ממש צחק עלי , רציתי לירות בעצמי מירוב בושה!.
בכיתה ה' , עשו פיצול , הרגשתי אם זה יותר טוב , לא להיות בקירבה של אותו הילד...
אבל אז , זה נהיה יותר גרוע , ויותר תינוקי!.
הכיתות היו ככה :
ה'1 - הערסים
ה'2 - החמודים (אני יודעת שזה מטומטם , מה לעשות? לא אני קבעתי את זה , וזאת לא אשמתי שהילדים בשיכבה שלי מטומטמים!)
ה'3 - "המקובלים" (למרות שאצליהם זה לא במרכאות , אני חושבת שהם תינוקיים לגמרי , לא התבגרו מאז!)
ה'4 - החנונים! (הכיתה שלי! הכיתה שאותי פיצלו אליה!!)
צליל , שהופרדה לכיתה ה'3 התחילו לחוש ולהיות פאקצה.
סתיו שיקרה לי יותר ויותר... וגם אורי וגם שירה. בקיצור בלגן גדול!
התחלתי להיכשל במיבחנים , בתעודות , קיללו אותי "שמנה" אפילו יותר ויותר לא הרפו ממני!.
הפסקתי להעריץ את בריטני ספירס והתחלתי להעריץ את טוקיו הוטל , הרצון שלי הוגבר , הביטחון , הלבוש שלי השתנה.
אני הייתי יובל אחרת מאז שהפסקתי להעריץ את בריטני ספירס ומאז שעברתי לכיתה של ה"חנונים" ומאז שהתחלתי להעריץ את טוקיו הוטל.
ואני לא מעריצה מושפעת שרוצה שביל יעשה אותה , המוזיקה שלהם , של טוקיו הוטל! , היא חיזקה אותי , כול המסרים שלהם בשירים , בראיונות , באהבה שלהם למעריצים , וביכלל , הם! הם שינו אותי. התחלתי לריב יותר אם חברות שלי , בעיקרון התחלתי לריב יותר אם כולם , אם ההורים שלי , אם אחותי הגדולה ועוד הרבה.. וגם סתיו התקשרה אלי ואמרה לי שהיא לא רוצה להיות יותר החברה הכי טובה שלי , שנישאר חברות וזהו , ולמה היא הפסיקה? כי ההורים שלה אמרו לה! ולא רק זה... גם אחותי התחתנה והזמנתי אותה את שירה ואת אורי.. הכלב של אורי מת אז היא באה רק לכמה שעות והלכה שירה נישארה איתי וסתיו? היא לא באה.. למה? כי אמרתי לה שלא תבוא! לאחותה הייתה בת מיצווה , וביגלל שסתיו לא רצתה להזמין אותי היא לא אמרה לי , עד שבשיעור מדעים עמית הייתה עצובה כי היא איבדה משהו וסתיו אמרה לה ליידי "עמית תחשבי מה יהיה ביום שישי אל תהיי עצובה" אז שאלתי את סתיו מה יש ביום שישי? והיא לא רצתה להגיד לי , כי אני הזמנתי אותה לחתונה של אחותי , והיא לא הזמינה אותי. ואז אורי (שהזכרתי שהיא סכסכנית רק שהפעם אני שמחה שהיא אמרה לי!) היא אמרה לסתיו להגיד לי מה יש ביום שישי והיא אמרה לה שהיא לא צריכה להסתיר את זה ממני ואז סתיו סיפרה לי את זה.. אז אמרתי לה שהיא מגעילה ושלא תדבר איתי יותר , אולי אני נישמעת ריגשי .. אני גם חושבת ככה.. אבל זה מעליב! אני הזמנתי אותה , והיא לא אותי? ובואו נגיד היא לא הזמינה אותי.. בסדר , זאת בת מצווה של אחותה.. אני מבינה.. אז למה שאני יזמין אותה? ואני עוד כבר הזמנתי אותה! והיא העדיפה להזמין מישהי אחרת מעלי! שאני הייתי החברה הכי טובה שלה וליוויתי אותה בכול השנים האלו , הסתיו הזאת תחמנית שאני כול כך שונאת אותה!!.
בכיתה ו' , השנה. הכול נשאר אותו דבר , אף אחד לא מיתבגר.
אני התחלתי לאהוב שחור , גולגולות , וגם ואנס ואולסטאר ... מה שלא כול כך אהבתי קודם.. גם התחלתי יותר לאהוב איפור שחור.
והתחלתי להיות יותר אמינה בעצמי , חזקה אם עצמי , יותר ביטחון...
ואז זה הכה בי שוב "שמנה" ... זה חוזר על עצמו כול הזמן! עשיתי דיאטה , ובריאה! והצלחתי להוריד כמה קילויים מיסכנים..
לא , זה לא עזר! עדיין מיתעללים בי ומציקים לי!.
עכשיו גם התחילו ליקרוא לי "פריקית" , אני אוהבת רוק , אני אוהבת שחור , אני מתאפרת בשחור ושמה לק שחור , אז אני פריקית? נו באמת !! אני כול כך שונאת אותם!! כול כך !! הם תינוקיים מגעילים!! שרק מקללים ולא מבינים כלום מהחיים שלי!.
רבתי גם אם שירה , וגם אם אורי , וגם אם סתיו... אחר כך השלמתי איתם... ואם שירה אני ממשיכה לריב , אפשר לומר שאנחנו בריב כבר כמה חודשים ארוכים... =/ .ואני לא רוצה להשלים איתה , אני שונאת אותה אני כול כך שונאת אותה!.
אני כול כך מצטערת שאני חברה של האורי וסתיו והשירה (שירה כבר לא.. אבל פעם כן..) המגעילות האלו! ביזבזתי עליהן את הילדות , על השקרים של סתיו , על הסיכסוכים של אורי , על שירה והצומי שהיא חושבת שכולם רוצים חוץ ממנה , הרי היא קדושה , נכון? ל-א-! .
והכרתי השנה מישהי , אני חושבת שהיא חמודה , בעצם היא לא כול כך.. קוראים לה עמית(היא אותה ילדה שהזכרתי קודם)... ואני והיא היינו חברות ממש טובות בתחילת כיתה ה'... ואז היה לנו מיפגש כיתתי.. בכיתה ו'.. השנה.. הלכנו לאיזה פארק אם נדנדה ענקית כזאת בערך שלושה בנות... ואז עמית אמרה "נו יובל יהיה לי קשה לנדנד שאת תהיי על הנדנדה" ואז דולב (שהוא ילד שאני שונאת , אבל כולן חוץ ממני מתות על העניים שלו , טורקיז כאלו =/ אבל סתיו? שהיא מתה אבל מתה על בנים שזה משהו מיוחד!! ממש נידבקת לדולב שזה מפחיד! ) אמר: " נו נכון , יובל תרדי יהיו לנו קשה לנדנד , את שמנה מידי!" ואז הוא צחק..ועמית אמרה "נכון" וגם צחקה , זה ממש העליב אותי! שחברה שלי , חברה שלי!! צחקה עלי .. והסכימה אם מישהו שחש , אם ערס מגעיל!!.
אז הלכתי הביתה מהפגישה הזאת ואז עוד עמית שאלה אם הלכתי ונעלבתי ממה שדולב אמר! כאילו היא לא עשתה כלום!!!!!!! היא כול כך מגעילה =/ .
הגעתי הביתה והתחלתי ליבכות , נזכרתי בכול מה שעשו לי שהייתי בגן איך קיללו אותי ושנאו אותי רק ביגלל הצורת בטן שלי! , אז לקחתי סכין , והתחלתי לעשות סריטות ביד שלי , והתחלתי להיזכר בסבתא שלי (ז"ל) שהייתי ממש קשורה אליה , היא הייתה כמו אמא שניה שלי!! זאת הייתה הסבתא הכי טובה אוהבת דואגת בעולם! כול מי שהיה מדבר איתה היה ניקסם בשניה , ולא מהיופי! מהאופי! היא הייתה מקסימה!! רק מלהחזיק לה את היד אתה מרגיש כמה שהיא טובת לב.
אחר כך הפסקתי וניגבתי את הדם מהיד , קלטתי מה אני עושה , והבנתי שזה מטורף , הייתי יכולה לחתוך ווריד ולמות. OO"
אז... עוד כמה ימים ב - 2.12 אני חוגגת בת מיצווה , התאריך שלי ב 7.12 אבל אני חוגגת ב - 2...
אני עושה את זה ממש מיוחד וכול השיכבה שלי רוצה לבוא.
כולם התחילו להיתחנף אלי , רק ביגלל הבת מצווה שלי , רק בגלל המקום שאני עושה את הבת מצווה שלו בו.
וזה כול כך מגעיל , לחשוב שכול החיים שלי הם קיללו אותי , הציקו לי , הרביצו לי , ופיתאום הם מתחנפים אלי כדי שאני יזמין אותם לבת מיצווה שלי? אין להם כבוד עצמי? =/ .
בקיצור , אני מרגישה שהחיים שלי בזבל , אני מרגישה שאני רוצה למות...
החברות שלי חרא.
הבית ספר שלי חרא.
הילדים בבית ספר שלי חרא.
השיכבה שלי חרא.
הכיתה שלי חרא.
הבנים בשיכבה שלי חרא אפילו יותר מהבנות.
וגם הריבים שלי אם ההורים שלי גברו =/ אמא שלי לא מסכימה לי ליצבוע את השיער.. לא מסכימה לי להתאפר , לא מסכימה לי לשים לק שחור! כלום!!.
וגם ליפני כמה ימים יצאתי אם הכיתה שלי לסרט בקניון אם מיני בוס שהזמנו... בהתחלה היה בסדר כזה... אבל ה"חברות" שלי? לא שמרו לי מקום ודחסו אותי בצד.. למרות שבסוף הייתי איתם וזה.. אחר כך שכול אחד נפרד להיסתובב איפה שהוא רוצה בקניון , כולם התפצלו והשאירו אותי לבד.
אחר כך בדרך חזרה , הם לא שמרו לי מקום , ויותר מזה! שמצאתי מקום מישהי מהכיתה שלי באה ואמרה לי שהיא ישבה פה ואף אחד לא רצה לתת לי לשבת ליידו , ישבתי בהתחלה , אם הנהג ויישבתי שם , לבד =/ , אף אחת מה"חברות" שלי לא באו ליראות מה איתי , להיות איתי , לשבת איתי , לישמור לי מקום שאני יהיה איתן , כלום! אבל למה? אני לא מבינה למה?! :O
אני מבקשת שתייעצו לי בבלוג , שתעזרו לי! כי הבלוג הזה מסופר על החיים שלי.. ואני לא רוצה להתמודד אם זה לבד.
אני גם מתחילה בדאיטה חדשה , כרגע אני שוקלת המון , ואני חייבת להוריד לפחות 20 קילו , כן , מטורף.. אבל אני חייבת!
אני אשמח אם תעזרו לי ותעודדו אותי.
אוהבת המון המון יובל 3>> :]
בבלוג זה
בכל הבלוגים
