גיחצי.

יש משהו מאוד מזעזע בפיגוע הזה.

בתור ירושלמית, אני עוברת ליד ישיבת מרכז הרב כל פעם שאני על האוטובוס בדרך הביתה.

היה ברור שמשהו כזה יקרה בקרוב. היה ברור שהמצב הולך להתדרדר מאוד ברגע שנפרץ ההסגר על עזה בציר הפילדלפי.

ולקרוא את הנאום התבניתי והממוחזר של אבו מאזן לרגל המאורע (אנחנו מגנים כל אלימות), אחרי שביליתי שלושה ימים, ממש לא מזמן, בהגנה על אבו מאזן הנהדר, ולזהות את הדפוס הקלאסי של "אנחנו מגנים את הפיגוע ב_________, אנחנו מגנים כל אלימות, האומה הפלסטינית חותרת לשלום" בפעם המיליון  - נמאס.

פשוט נמאס.

האקט הזה, של אדם יחיד. מעשה מפגר של אדם אחד, דופק כל כך הרבה אנשים. הטמטום של אדם יחיד שהורס למאות אנשים אחרים.

כשאדם ממזרח ירושלים נכנס לישיבה בגבעת שאול ומתחיל לירות - זה לא פוגע רק בו. גם לא רק באלו שמתו מהיריות, לא רק באלו שנפגעו, במשפחות שלהם. מהתוצאות של המעשה הזה כל ירושלים תסבול. מי ייתן לאנשים במזרח העיר לצאת? בכמה יכפילו את השמירה ליד מבוא בית"ר, צור הדסה? כמה אנשים ימותו בהתפרעויות בהפגנות בג'אבל מוכאבר? מתי החרא הזה סוף סוף ייגמר.

אני יודעת שלי נמאס.

אני יודעת שלי נשבר, נשבר מהגועל נפש הזה.

והכי נמאס מזה שאף אחד לא עושה כלום, בזמן שאנשים מתים כמו זבובים.

18.3.08 - שיר של שלום חנוך שחשבתי שיתאים לפוסט..

א-לי-מות / שלום חנוך

א-לי-מות
מרוב מלחמות אתה לא זוכר
מרוב קרבות אתה לא סופר
זה יצא משליטה וזה רק מתגבר

א-לי-מות
זאת השפה שאתה מדבר
לא ברור לי במה אתה מתפאר
האם אוזניך שומעות מה שפיך אומר

כי "מקום המשפט שמה הרשע
כי מקום הצדק שמה הרש"
כי מקום החוק שמה הפשע
החיים הם שלי - אז מה אתה עושה שם?

א-לי-מות
הסיוט רק מצחיל כשאני מתעורר
כל כך הרבה חרא אתה משחרר
זה כולל גם אותך אדוני השוטר,אדוני השוטר

כי "מקום המשפט שמה הרשע
כי מקום הצדק שמה הפשע"
כי מקום החוק שמה הפשע
החיים הם שלי - אז מה אתה עושה שם?
א-לי-מות

"בני
אל תלך בדרך איתם
מנע רגליך מנתיבתם
כי רגליהם לרע ירוצו
וימהרו לשפוך דם!"

מרוב מלחמות אתה לא זוכר
מרוב קורבנות אתה לא סופר
זה יצא משליטה וזה רק מתגבר

א-לי-מות