זה כל כך מוזר , כל כך מפחיד .
עוד שנתיים אני יעמוד על הבמה הזאת ,
עוד שנתיים אני יקבל תעודת 12 שנות לימוד ,
עוד שנתיים אני יהיה מאלה שזוכים לברכות ,
עוד שנתיים אני יפריח בלון לשמיים ,
עוד שנתיים בשבילי ידלקו הזיקוקים שעל הבמה ,
עוד שנתיים אני יסיים ללמוד !
עוד שנתיים אני יתחיל את המסלול ששואב אותי לחיים האמיתיים .
אני רק חושבת על העתיד בזמן האחרון ,
אתמול אחרי המופע של אחותי , של סוף י"ב ,
לא הצלחתי להירדם , לא עצמתי עין כל הלילה ,
הייתי מלאה במחשבות ותהיות ,
מה יהיה , איך יהיה , זאת אני , זאת אני שתעמוד שם עוד שנתיים עם החברה מהשכבה שלי !
זאת אני שתסיים את השלב הראשון בחיים ותמשיך הלאה !
אני מוטרדת מהמחשבות האלה כ"כ ,
והן מחשבות שלא פוסקות !
ובאותה הזדמנות אני לא מצליחה להיזכר בעבר שלי ,
אני נזכרת בו ונכנסת לדיכאונות אינסופיים בגלל הגעגועים , בגלל הטעויות ,
ובעיקר בגלל שזה עבר ... וזה לא יקרה שוב !
אני לא מצליחה לחיות את ההווה ,
אני לא באמת מצליחה לחיות את מה שקורה עכשיו ,
אני מתחרפנת !!
(עכבר על התמונה )
בתקווה לימים טובים יותר .
והתקופה איתך , כן איתך , אתה שאיכזת כ"כ.
היא לא מוסיפה למצברוח , היא רק גורעת !
סופסוף במעגל חברים שאני מרגישה כ"כ שייכת ,
מרגישה כ"כ שם .
אני לא רוצה את הריבים האלה יותר על הראש לי .
רוצה קצת שקט ,
קצת , רק לשקוע בשקט ובמנוחה , ולהירגע ...
עוד 14 ימים אני טסה ,
אני ממש שמחה ומתרגשת ,
מקווה שאני יהנה (:
שיהיה לכם לילה טוב ,
תהנו מהחופש ותנצלו אותו היטב ,
רותמי.