יומני המדריכה

חזרתי כל כך עייפה ומותשת מהפעולה אתמול, פשוט נרדמתי בשעה שמונה.

אני חושבת שלא חזרתי עצובה, חזרתי פשוט מאוכזבת...

אחרי רצף של פעולות טובות, האחרונה התפוצצה כי המקובלות יצאו "לטפל" במשהו

חשבתי שזאת תהיה יותר טובה (ככה הבטיחה הראשג"דית)

על התחלת הפעולה המקובלות הלכו לסדר עניינים של איזו מסיבה ונשארתי עם 5 בנות בקושי

אחרי שהבנתי שהן לא רוצות להגיע המשכתי בפעולה. אליהן הגיע הראשג"דית, המרכז הצעיר, המרכז הבוגר, הן פשוט לא רצו לבוא.

חשבתי על הדבר הכי נכון לעשות ופשוט לא ידעתי מהו, והאמת שכבר הייתי ממש עייפה מנסיון להחזיק את הקבוצה.

סיימתי את הפעולה ובמקום לבכות (כמו שעושים אחרי פעולה גרועה) ישבתי וחשבתי מה עושים מכאן

אבא כבר ממש כועס על הנכשלים ואומר שאני צריכה להפסיק להשקיע כ"כ בניסיון להחזיק את הקבוצה

קבעתי שיחה עם אחת שרוצה לפרוש כי היא לא מקובלת, שיחה אישית וסודית כזאת בבית קפה...

ואז הבנתי מה קרה לקבוצה שלי

הן פשוט קפצו בפעולה הזאת כמה כיתות למעלה

הן ממש באמצע גיל ההתבגרות, אין סיכוי שבגיל ההתבגרות ירצו לעבור פעולות של כיתה ה'

שאלתי את הראשג"דית אם אוכל להתחיל להעביר מערכים של ו' או ז', עם תוכן מקובלים ולא מקובלים, מה קורה לי בגיל הזה וכו'

אני חושבת שזאת הייתה ההחלטה הכי נכונה בעולם

חזרתי הביתה ממש עייפה, במקרה אחר הייתי מתחילה לעשות טלפונים לבנות שהרסו את הפעולה וקצת לדבר איתן...

עוד על חאקי, נשכבתי על המיטה, אמרתי "10 דקות" וככה נרדמתי ביום שישי בערב בשעה 20:00