לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


...

Avatarכינוי:  אחת שכותבת .

מין: נקבה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אוגוסט 2008    >>
אבגדהוש
     12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31      

8/2008

פרק 4.


"לא.. לא" היא התרחקה ממנו, "אני מצטערת" היא קמה, "לא.. אני מצטער" הוא התרומם גם וניקה את עצמו, "חכה רגע.." היא הניחה את ידה על כתפו, "חבל שעזבת.." היא אמרה, "תספרי לי על זה..", "אני באמת מתכוונת לזה.." היא החזיקה בידו, עברה בה צמרמורת, "הייתי שם לבד .. שנה שלמה, רק מחכה לרגע שבו אני אחזור לארץ ואהיה איתך שוב.. ואיך שאני חוזר אני מגלה אותך איתו" הוא השפיל את ראשו, "אתה  ניתקת איתי קשר.." היא אמרה, "כדי להפתיע אותך כשאחזור.. הנה.. זה שלך" הוא הוציא מכיסו את הליפסטיק שקנה לה, "אתה תמיד מסתובב עם איפור עלייך?" היא חייכה, "את אמרת לי פעם שאת רוצה אותו ושאין אותו בארץ.. אז.. הנה" הוא הביא לה אותו, "אני לא יכולה לקבל אותו" היא הרחיקה את ידו, "לי אין מה לעשות עם זה.." היא חייכה, "תודה" היא חיבקה אותו, "כן.." הוא הסתובב והתחיל ללכת, "עומר..", "מה?" הוא שאל והיא התקדמה לעברו, "הייתי רוצה שזה יהיה אחרת.." , "את יוצאת עם אח שלך" הוא צחק, "כן.. גם אני הייתי רוצה שזה יהיה אחרת.. אבל נחשי מה? זה לא" הוא התרחק ממנה והיא השפילה את ראשה.

 

גל שכבה מתחת לשמיכה שלו, הוא לצידה ישן, "איתי.." היא לחשה, "מה?" הוא התעורר, "למה את מעירה אותי?! אני עייף" הוא נרדם שוב, "טוב רק רציתי להגיד לך שאני הולכת.." הוא תפס בידה, "אל תלכי", "אני חייבת.. השעה מאוחרת, ידאגו לי", הוא משך אותה אליו, "לא." הוא קבע, "אני צריכה ללכת!" היא התרוממה, "אמרתי לך לא ללכת!" הוא התרומם, "איתי דיי.. אני רוצה ללכת" היא הרגישה את המחנק בגרון, את הדמעות שעומדות לזלוג מעיניה, היא התרוממה, "גל מה הבעיה שלך?!", "כל החולצה שלי רטובה" היא הניחה אותה שוב על הכיסא כדי שתתייבש, הוא התקרב אליה, היא צעקה, "תהיי בשקט כולם ישנים.. מה עובר עלייך?" היא הרימה את החולצה מהכיסא והתכוונה ללבוש אותה, "קחי חולצה אחת מהארון שלי" הוא פתח את הארון, "לא.. אני לא אקח" היא אמרה ולבשה את החולצה שלה, "מה הבעיה שלך?!" הוא שאל שוב, "איתי.. אני לא רוצה להיות איתך יותר".

 

יובל נכנסה לחדרה, כמו שהיא היא נשכבה על המיטה, מהרהרת מה יהיה, איך הכל משתבש בדיוק כשהדברים התחילו להסתדר,

קרועה בינה לבין עצמה, בין העבר לבין ההווה,

"יובל?" רועי נכנס לחדר, "יצאת?" הוא הסתכל על הבגדים שלה, "כן" היא אמרה כעוסה, "לאן יצאת?", "הייתי צריכה לחשוב.." היא אמרה, "עלינו?" הוא שאל, "גם", "היית צריכה לחשוב עלינו?!" הוא התרגז, "רועי.. תעזוב אותי עכשיו" הוא התרומם, "לעזוב אותך? לעזוב אותך?!", "רועי תירגע!" היא צעקה עליו, "תלכי לעזאזל!" הוא יצא מהחדר בטריקה.

 

"את לא רוצה להיות איתי יותר?" איתי צחק, "דיי עם השטויות שלך! את חיה בסרט! כן זה מה שאת! את בטוחה שכל העולם רע אלייך, שכולם מתאכזרים אלייך, שכולם רק רוצים להכאיב לך ולקלל אותך ולפגוע בך! דיי תצאי מהבועה הזו כבר! לאף אחד אין שום דבר נגדך. תפסיקי כבר עם ההזיה המטורפת הזו!" הוא צעק והיא התיישבה היכן שעמדה, בוכה ומתייפחת, "אתה זה שלא רואה את המציאות! אתה לא רואה איך אתה מתנהג אליי.. איך אתה דוחף אותי לעשות דברים שאני לא רוצה" היא לקחה נשימה עמוקה, "לא רוצה?! שקרנית! אל תגידי שאת לא רוצה את זה!!!" הוא צרח, "אני לא.. אני לא רוצה את זה.. ואם היית מקשיב לי ולא פועל לפי מה שאתה רוצה.. היית מבין!" הוא צחק, "את נהנית מכל רגע שאת איתי.. ואת כן רוצה את זה הרי. למה את עושה את זה עכשיו? כדי ללכת ולהגיד שאני הכרחתי אותך לעשות כל מיני דברים? בשביל זה?!" הוא המשיך לצעוק, "אני לא רציתי.." , "תפסיקי לבכות כבר כמו ילדה קטנה!" , "אתה רואה? על ההתנהגות הזו אני מדברת!" היא קטעה אותו, "אתה מנצל את הכוח שלך.." הוא סטר לה והבכי שלה גבר, "צריך לאשפז אותך.. את חולת נפש".

נכתב על ידי אחת שכותבת . , 27/8/2008 20:13  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של ***רק עוד ילדה*** ב-13/4/2009 16:34
 



פרק 3.


פרק 3

"יאללה את מוכנה? כמה זמן לוקח לך להתארגן?!" איתי צעק עליה בפלאפון, "אני כבר יורדת.." היא אמרה, לקחה את המפתח, נעלה את הבית ויצאה.

"שעה אני מחכה לך פה!" היא נעמדה מולו, "מצטערת.." היא אמרה בלחש, "לא אמרת לי לאן הולכים.." היא הדליקה מחדש את האור שכבה, "נלך אלי.." הוא אמר והתחיל ללכת, "אבל חשבתי שיוצאים.. התכוננתי והכל" היא עצרה אותו, "ואת באמת מאוד יפה" הוא חייך, "אבל אני רוצה שנלך אליי" הוא התחיל ללכת שוב,

"אני באמת רציתי שנצא היום.. בוא נלך לסרט או משהו?" גל ניסתה לחייך, "אני אמרתי לא! בואי כבר.." הוא אמר בתוקפנות והחל למשוך בידה.

 •••

"אני רוצה לחזור" הוא התיישב על המיטה של הוריו, "עומר.. מה עובר עלייך? ספרת את הימים עד שנחזור ועכשיו אתה רוצה לעזוב? מה מפריע לך?" אמא שלו שאלה אותו, "הכל השתנה.." הוא אמר מדוכא, "עומר.. לא באמת ציפית שהכל יישאר אותו הדבר.." היא חיבקה אותו, "לא בדיוק.. אבל לא ציפיתי שאיתי ימצא את החבר הכי טוב החדש שלו.. שיובל תשכח ממני.. אני באמת רוצה לחזור", "אני יודעת שזה נראה ככה עכשיו, אבל חכה, הכל לטובה" היא חייכה, "את לא באמת מאמינה בזה נכון?", "אני כן.. כי אני יודעת שככה זה.. אתה תראה שבעוד כמה ימים אתה תשמח שלא עזבת" היא הגבירה את הטלוויזיה, "סבתא מאוד רוצה לראות אותך.. תיסע אליה מתישהו" הוא קם ויצא, הוא לא מאמין שבעוד כמה ימים יובל תחזור אליו ואיתי יחליף את רועי חזרה בו.

 •••

"אני לא יכולה להירדם.. זה מפריע לי" יובל התיישבה על המיטה של רועי, הוא התעורר והתיישב, "אולי פשוט אל תחשבי על זה?" הוא שאל מנומנם, "תודה שאתה עוזר לי" היא התעצבנה ופתחה את הדלת, "נו.. יובל.." הוא קם מהמיטה, "למה זה מפריע לך כל כך?" הוא אל אותה והיא הסתובבה לעברו, "אתה באמת שואל?!" הוא הנהן, "לא יהיו לי חברות בחיים! מה יהיה עוד חצי שנה?" היא התיישבה חזרה על המיטה, "יובל.." הוא התיישב וחיבק אותה מאחור, "הכל יהיה בסדר.. חכי למחרתיים. חוץ מזה, לחצי מהבנים בקבוצה אין ממש מוח ולחצי השני הוא נמחק משתייה" הוא צחק, "באיזה חצי אתה?" היא חייכה והוא נישק אותה, "אני לא שייך אליהם, הקמתי קבוצה חדשה של אלה שאוהבים אותך" היא לא ענתה, "מה?" הוא שאל, "סתם.. הזכרת לי את עומר" הוא התרחק ממנה.

היא קמה ויצאה מהחדר, היא הרגישה שהיא צריכה לצאת קצת מהבית, אולי סיבוב בשכונה זה מה שיעזור לה לחשוב בבהירות.

 •••

עומר יצא מהבית, שיחק עם המפתחות שלו, הוא התקרב לגינה הציבורית, למגלשה שעליה תמיד הוא ויובל ישבו. הוא נעצר, המחשבות עליה עם רועי כל הזמן צצו בראשו, הוא לא יכול היה להפסיק לחשוב עליהם ביחד, זה יותר מדיי מוזר ומעצבן עבורו.

הוא המשיך ללכת לאותו כיוון, הוא זיהה אותה יושבת על המגלשה כמו שהם נהגו לעשות בכל יום חמישי, כשהיא הייתה חוזרת מהחוג שלה והוא מהמשחק,

"מה את עושה כאן?" הוא עמד ליד המגלשה, היא נבהלה והסתובבה, "לא לימדו אותך לא להתגנב מאחורי אנשים באמצע הלילה?", "פחדנית" הוא התיישב לצידה, "אז מה את עושה כאן? לא ענית לי עדיין.." היא הסתובבה לעברו והסתכלה עליו, "חושבת..", "אני מפריע לך לחשוב?" הוא שאל, "קצת.. אבל אתה יכול להישאר.." עלו לה זיכרונות נעימים משנה שעברה, הם ישבו אחד לצד השני, מסתכלים ישר ושוקעים במחשבות שלהם, "אז איך זה לחזור לארץ?" היא שאלה, הוא הסתכל עליה, "עד עכשיו לא משהו.." היא גיחך, "אני מצטערת שהיית צריך לגלות את זה ככה" היא הסתכלה עליו, גם הוא עליה, "אני לא חושב שיכלה להיות דרך שבה זה לא היה מציק לי" היא השפילה את עיניה, "אתה חזרת לתמיד? מה תעשה עכשיו?", "עכשיו? בחופש? אני לא יודע.. אבל אני יודע מה אני מת לעשות עכשיו.." היא הסמיקה והוא התקרב אליה, הם התנשקו, בדיוק כמו אז, לפני שנה.

~~~

יום אהבה שמח  (למרות שזה היה אתמול , לא נורא.. קצת באיחור).

 

אגב, יש רשימת 'הקוראים הקבועים', רוצים להופיע שם? תכתבו בתגובה :)

נכתב על ידי אחת שכותבת . , 17/8/2008 11:43  
9 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של ברברה ,,,, (: ב-22/8/2008 20:08
 



לדף הבא
דפים:  

5,292
הבלוג משוייך לקטגוריות: יצירתיות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לאחת שכותבת . אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על אחת שכותבת . ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)