קשה להסביר את הטענה הזו שלכל השמנות חלום אחד גדול משותף: להיות כוסית רזה.
האמת זה קצת שיטחי, ואני אומרת את זה בתור אחת מהן, מה אם חלום לשנות את העולם? לעזור לכל הנזקקים? להמציא תרופה לסרטן?... רק להרזות? נשמע פשוט, כ"כ קרוב. אבל לא כזה קרוב...
למה רוב הניסיונות לרדת במשקל נכשלים? כל מי שאני מכירה שניסה להרזות - ניכשל. למה זה כ"כ קשה? לזה אפילו לי אין תשובה, ואני ידועה בתור בחורה עם תשובה לכל דבר
אני יכולה להגיד לכם שזה תלוי ברצון - אבל לכולנו יש רצון ענקי להגשים את החלום הזה, לא?
אני יכולה להגיד לכם שזה תורשתי, אבל גם את זה אפשר לנצח עם רצון, ואמרנו שיש לנו כבר, אז מה לעזאזל הבעיה לרדת במשקל? למה היום זה פחות מציאותי? למה הסיכוי לרדת במשקל לא גדול?
האמת היא, שאף פעם לא חייתי את חיי השמנה הטיפוסית, הדיכאונית, זו לא הייתי אני, אמנם תמיד הייתי מלאה, אבל לא מהסוג הגדול והבודד.
גדלתי בתור בחורה מקובלת, יש אומרים יפה ויש כאלה שאפילו קוראים לי כוסית שאני עוברת ברחוב, אבל זו סתם הרגשה שעוברת שאני רואה כוסית רזה עוברת מימולי... אני כזאת שאוהבת לבלות ואף פעם לא נידחתי על ידי מישהו בגלל שאני בחורה מלאה.
מבחוץ אני בחורה כיפית וקלילה, אבל האמת הקשה היא שאני חסרת ביטחון ובגלל העובדה הזו אני היא מי שדוחה את הגברים, פשוט אני לא רוצה לצאת עם מישהו כשאני לא שלמה עם עצמי.
(ד"א אף אחד בעולם לא יודע את זה, בטח שלא חברות שלי הן לא היו מתארות לעצמן שאני לא באמת קלילה וחופשיה כמו שהן רואות אותי בבילויים כל הזמן.)
כי האמת היא שכל הזמן מתחילים איתי לא משנה עם זה פאבים או מסיבות או סתם ברחוב, זה לא מה שייתן לי את תחושת הסיפוק הזאת של להיות מידה 26, כי זה מה שבאמת אני רוצה.
האמת שאפילו הרבה בחורים אמרו לי שאני מושלמת כמו שאני אבל לא איכפת לי מה גבר רוצה, איכפת לי מה אני אוהבת, ומתי לעזאזל ארגיש טוב עם עצמי. זה רק מעכב אותי כי אני חושבת, "הנה מתחילים איתי, יש כאלה שהתוודו בפני על אהבתם כלפי, יש ימים שאני מרגישה טוב עם עצמי ממש, אז לא צריך דיאטה".. אבל כן צריך, כי ככה אף פעם אני לא אהיה עם הביטחון הזה שאני כל כך שואפת אליו.
כעת אני אנסה לשנות את המזל הזה בחיים שלי, להפוך לחלום שלי להרגיש מה זה להיות מושלמת.
אז אעדכן פה יום-יום איך אני מרגישה, מה עבר עליי וכמובן מה אכלתי. אז עד כאן בינתיים,
ליטלטל