בימים כמו היום אני מצטערת שכבר אין לי את אותם המילים,
שהופכות רגעים כואבים לשירים.
לא, אינני יודעת איך זה היה
ומה שאני לא זוכרת מזכירה לי השירה
כל מבט כל שתיקה כל מילה שנאמרה
הפכה אז לדברים שיכולתי לקרוא בגאווה.
והיום, היום קרו לי דברים מרגשים
הוא אמר לי שלום, אני עניתי חזרה
בין עננים של עשן וערפל תאורה חשוכה
ודאי שיכולתי, גם אז, להיות יותר יפה, יותר טובה.
כשאני חושבת על יותר ויותר אני מבינה שמעט מאוד בעצם השתנה;
הבירה אותה בירה,
המקום אותו מקום
המהות עדיין כמו שהייתה
היא אינה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
