יש לו בעיות בבית. אבא הולך להתגרש מהאמא החורגת, והיא עוד לא יודעת על זה.
הוא אומר שזה בגללה. אני לא יודעת כמה זה נכון, קשה לשפוט הורה חורג מנקודה אובייקטיבית.
אמרתי לו שאני רוצה לעשות משהו נחמד בשבילו, הוא אמר שאין לו מצברוח לדברים כאלה.
אמרתי לו שזה לא סקס, סתם משהו נחמד, והוא אמר שיגיע מחר לפנימיה אבל בשאר השבוע ישאר בבית.
היום ראיתי אצבעונית ונזכרתי בדיבורים שלנו על סרטי דיסני, שהוא אוהב, אבל לא ראה יותר מדי, ואני חולה ומכירה את הרוב.
החלטתי לארוז כמה קלטות של דיסני, ביחד עם שוקולדים ומסטיק בננה שהוא כלכך אוהב.
"ככה יהיה לך שבוע יותר טוב", אני אגיד לו. ואז אנשק אותו, וניפול על המיטה ונתפשט חלקית ונשכב.
אחרי זה נדבר על כל הדברים שאי אפשר להגיד ליד אנשים וגם לא בטלפון.
על מה שקורה אצלו בבית, ועל מה שקורה אצלי בחיים בכלליות, ועל איך כיף שזה לא מחייב,
ושאנחנו יכולים פשוט להישאר ידידים, גם אחרי שכבר לא תהיה בינינו משיכה, או תשוקה, או איזשהו סוג של ניצוץ.
כמה זה טוב לי? אני לא יודעת.
אני שוב מתפשרת על משהו שאני לא בטוחה שאני רוצה,
אבל משהו בי אומר לי להמשיך, לנסות, להתנסות, לבדוק, לחקור, ללמוד.
אחרי הכל, כמה הילד הזה כבר יכול לפגוע בי?
24/11/2007, 20:34
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
lone rider