אתמול הגעתי למסקנה שאני לא אחכה יותר לאביר על הסוס הלבן. יש לו אולטימטום של שבוע וחצי,אם הוא לא מגיע אני ממשיכה הלאה ושיגיע בזמנו החופשי.. בנתיים אני אתפשר.
בא לי לאהוב מישהו.. פשוט אני לא מוצאת מישהו לאהוב.
אני רוצה לצחקק מהודעות טקסט טיפשיות.
לא יודעת. הייתי יכולה להיות עצובה על זה,
להכנס לדיכאון שאין בחור שמתחיל איתי או רוצה להיות איתי,
אבל לא ממש מתחשק לי להיות עצובה.
יש לי פחות מחודשיים עד הגיוס ואני רוצה לנצל כל רגע,
אני לא רוצה לשבת בבית ולבכות שאני מרגישה לבד.
אז זין על העולם, על הנסיך הלבן ועל מוסכמות חברתיות.
מעכשיו זה הולך להיות רק מה שאני רוצה ולא אחרת!
אני אצא, אבלה, אצחק ואהנה ככל יכולתי לפני שהצבא גוזל את אזרחותי P:
המשך יום מקסים!
אלין.