לא הספקנו להגיד עוד שום דבר להורים או לקרובים ובקושי הכרנו אחד ת'שנייה, אבל התחתנו...

לאחר מכן, חזרתי לישראל כדי לבקר את כל הקרובים שלי, והתחנה הראשונה שלי היתה - אנטון.

כשבאתי לשם, ברחוב היו מלא אנשים עסוקים, ושמתי לב שבת-דודתו ושתי החברות שלה מתקוננות למשהו..

ואני הבנתי שזאת היתה החתונה של בת-דודתו (או של אנטון, אבל אני הנחתי שזה של בת-דודתו...). שתי החברות

שלה מדדו שמלות (אם אפשר לקרוא להם שמלות - פשוט חולצה ורודה קצת יותר ארוכה מהרגיל עם תחתונים שחורים

שבקושי לא רואים...), ובת-דודתו עשתה תסרוקת כלה...

גם אני הייתי שונה עם המראה שלי ובגלל זה היא לא שמה לב אליי ממש עד שלא הקירה אותי...

אחרי שדיברנו קצת אמרתי לה על הארוסים שלי ושאלתי אותה מתי אנטון יבוא...כשהיא אמרה לי שהוא צריך עכשיו לבוא

טסתי לרחוב כדי לפגוש אותו...לא יודעת למה, אבל אני ישר זיהיתי אותו...הוא ממש השתנה שם, קצת השמין (או

שזה בגלל התסרוקת?) אבל אני ישר זיהיתי אותו...היתה לו התסרוקת הישנה שלו רק בלי השיער הארוך מאחורה...

כשהוא עבר לידי, הוא נתקל בי, אבל לא זיהה אותי...כשהבנתי שהוא הולך להמשיך בדרכו - לקחתי אותו בשתי צידי

הפנים ונישקתי אותו, כמו שאני מנשקת היום...

כשהוא זיהה אותי וחיבק והשיחה התקדמה לעבר הנושא שלא רציתי לדבר עליו, אני ישר אמרתי לו שאני רוצה להיפרד.

אבל...כשאמרתי את זה אני פשוט נכנסתי לטראנס כזה שבו אני רואה את כל האירועים שקרו לי, ופשוט מבינה את

המובן מעליו...אני לא צריכה להיפרד ממנו...אני פשוט צריכה לעזוב את השני!

לא הספקתי לעשות כלום ואז - התעוררתי...כולי בדמעות...רועדת...ולא רוצה לחזור לישון...

3>