עשיתי באמת את הדבר הנכון בחיים שלי?
כי איך שהוא יש לי הרגשה שטעיתי איפשהו
אני באמת מצליחה לעזור לאנשים או שהם פשוט אוהבים להגיד תודה?
אני צריכה תמיד להגיד את האמת בנוגע לחיים שלי בקשר לאנשים או לדברים שהרגשתי?
אני באמת הבן אדם היחידי בעולם הזה שכמה שהוא לא מנסה הוא לא משיג את מבוקשו?
אנשים באמת כל כך טיפשים או שהם מסרבים להסתכל לליבו של אחר?
זה רע או טוב?
אני רק תוהה אם כל משקורה עכשיו הוא בסדר?
ואם רק האיתי עושה צעד לכיוון אחר בחיים מה אז היה קורה?
אני יחייה אם זה או שזה תמיד יחיה על המצפון שלי שנתתי לזה לקרות?
מה לעשות?
אני חושבת שבחיים האלה יש תרגעים שצריך להפסיק לתהוות לגבי כל דבר אלא לחפש את התשובות
אני לא יודעת עדיין כמאט כלום מהחיים שלי אני סך הכל בת 16 ויש יותר מחצי חיים לפני
אני חולה על כל המישחקים האלה שמעסיקים אותי
הצחוקים ההידלקויות הבעיות האדרנלין
ומצד שני
אני גם אוהבת כשהכל הולך חלק
כמו שרוסים שותים כוס וודקה כמו כוס מים
חלק ככה
^.^
רק שיש דברים שהם בילתי אפשריים.
כל מיקרה חזרתי לבית הספר ואני יעשה מאמץ גדול
בכל מיקרה נשאר לי רק שנה וחצי ואז צבא.
כמאט גמרתי שלב בחיים.
ישלי ידיד חדש ששמו גם יעקב ולא ידעתי על קיומו בבית שמש
אתמול חטפתי מכות כי ניסיתי להגן עליו
אבל זה בסדר
וגם הפעם המשטרה לא תפסה אותנו על שום וודקה
ישבנו שתינו והיה סבבה
חוץ מקקה פה וקקה שם.
אז בדוגרי אין שומדבר חדש כזה
יהיה טוב.
תמונות מהשבוע הזה ושעבר.
מלי צילמה אותי.

שבת שעברה בדרך לפגוש את ויטלי
תסתכלו על המשפט הזה תחשבו עליו ניראה עמוק כזה נכון?
עכשיו תסתכלו שוב.
ALEXsex