הבלוג

מכל הרעש והצעקות, אני ממשיכה לנזול למטה

אל הביוב, איפה שבסופו של דבר אני אהיה

אחת אחרי השניה האינטרקציה שלי עם אנשים נמוגה

מכל הבולשיט שדחפו לי לראש, שאת חלקו הגדול אני דחפתי לעצמי

ודם, כל כך הרבה דם.

הכל לשווא.

נגמרה לי היכולת להתמודד עם כל הדברים הקטנים והיום יומיים.

בלתי אפשרי כבר להדוף את התסכול,

יאוש, זה כל מה שאני מרגישה כרגע

לא שלמישהו אכפת

נראה לי אשקע לאיזה ספר, ואם לא אמצא אחד, אחלום בהקיץ

כל כך הרבה סצנות נמוגו לי מהראש

היצירתיות גם היא מתמוגגת

פשוט נזכרת מה שהיה בעבר וממשיכה עם זה

אני לא רוצה למות

למי שזה משנה משהו, זו המסכה שלי:

 http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=447760