כעת, לאחר שוידאתי שמיס רוד כפותה, הוצאתי את המכשיר מכיסי וחייגתי.
שלושה צילצולים.
"שרון" אמרתי.
"כן" נעניתי מהצד השני בקול מתנשף.
"פול. יש לי עבודה בשבילך."
"אויי... פול.. בבקשה. אני באמצע עכשיו... אתה לא יכול לעשות לי את זה... בבקשה.." התחננה.
"זו לא בקשה" אמרתי בקול קר. "לא מעניין אותי עם מי את עכשיו ומה את עושה. תגיעי לפה מיד. יש לך עשרים דקות. קדימה זוזי." פלטתי.
"כן, פול" סיימה באכזבה.
"אם תהיי ילדה טובה, תקבלי פרס היום" אמרתי בחיוך, כשאני מביט במיס רוד הכפותה לפני.
"באמת?" אמרה שרון מהצד השני ויכולתי לשמוע אותה מחייכת באושר כמו כלבלב מכשכש בזנבו בציפיה לממתק. "אני כבר מגיעה".
סיימתי את השיחה, והנחתי את הטלפון על השידה ליד המיטה.
"פתחתי את התיק שעמד על השידה, והוצאתי ממנו קרם ותער שהנחתי על השידה, וקערה קטנה.
ניגשתי עם הקערה אל חדר האמבטיה, ממלא אותה במים חמימים.
אין טעם שתסבול יותר מדי.
חזרתי אל המיטה, מניח את הקערה ולוקח את התער בידי.
העברתי את גב התער הקר על כפות רגליה, במעלה שוקה, פנים ירכה. מעלה מעלה, אל בין רגליה, משתהה קמעה על ערוותה המכוסה בתחתונים ספוגות במיץ שלה. הרגשתי אותה נרעדת למגע התער על עורה, כשהמשכתי במעלה ביטנה אל בין שדיה, מקיף במגעי את פיטמותיה הזקורות.
"יש לי כאן משהו שכל אישה צריכה להכיר" אמרתי למיס רוד.
"ולהכיר מקרוב. את יכולה לנחש מה זה?" שאלתי בחיוך מרושע.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
