לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

אח הומו- אז מה כל הסיפור?


טוב, שם הבלוג בכל זאת מעיד עליו. שמי אור, ויש לי אח הומו. לרובכם אני מעריך שבחיים זה לא קרה. ולכן, מתוך רצון לשנות את המצב הקיים ולהפוך את כולנו לאנשים קצת יותר טובים ונאורים, פתחתי את הבלוג. כנסו, תפנימו, תבינו.


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
12/2007

"יש לי בן הומו- אז מה?"


לפני שתקראו את הפוסט הזה, כדאי שתיכנסו לזה-
http://www.youtube.com/watch?v=ql-vj5PmS0w

אחרי שראיתם (וחלקכם אולי כבר ראה בעבר), נעבור לפוסט. פוסט רגשות משהו. אמא שלי. אמא שלי היא כמו אמא אווזה. דואגת יותר מדי, מפחדת שאני אשאר בלי חברים, בסה"כ יש לי תחושה שהיא מנסה לחיות את כל מה שהיא הפסידה בגיל צעיר דרכי. יכול להיות, בעצם אני כמעט בטוח שזה קשור לכך שסבתא שלי היא ניצולת שואה. כן, זה מוזר, אבל אני בטוח שההשפעה הזאת ניכרת בי עד היום. סבתא שלי איבדה את כל משפחתה בשואה (ילדים, בעל, הורים ופשוט כולם). היא לא סיפרה כלום. כנראה בגלל זה אמא שלי ככה. התפרצויות זעם בלתי מובנות, כעס עצום על העולם. היציאה מהארון של אחי רק הוסיפה לכך. ההורים שלי רצו ללכת לתהיל"ה, אבל אמא שלי פשוט מתביישת (והיא מתגאה בזה). הביאו לה ספר על הומואים והיא לא מצליחה לקרוא אותו. אני פשוט חושב שהיא רוצה שכולנו נלך באותו נתיב דפוק שבו כולם הולכים (להתחתן, ללמוד וכולי...), אבל היא לא מבינה שאנחנו עצמאיים, חושבים ודעתניים. אני לא מוכן שהיא תתערב לי בעניינים הפרטיים ולהגיד לי להתקשר לחברים. שאני אראה לנכון להתקשר אני אתקשר. על אף העובדה שאני חברותי מאוד, ויוצא עם חברים לא מעט בכלל, כל פעם שאני יושב בבית וקורא ספר- ישר אני שומע דברים (וישר בבכי) כמו-

" אתה ממש חנון יושב פה עם ספר וקורא" אור- " אמא מה את רוצה ממני אני רוצה לקרוא מה הקטע שלך. אם את רוצה את יכולה לספר לחברות שלך שיצאתי היום". כן, לאמא שלי יש בעיה. היא יכולה להיות לפעמים האמא הכי טובה בעולם. והיא יכולה גם לא. יש לי חבר. חבר ממש טוב. ואמא שלי פשוט מאוהבת בו. לפעמים אני חושב שהיא רואה בו את הבן הנורמלי שאף פעם לא יהיה לה. שאני לא מתקשר אליו כל רבע שעה היא מתחילה לבכות, ושאני רוצה לצאת עם חברים שהקשר בינם לבינו הוא בערך כמו הקשר בין ג. יפית ולפרסומת טובה, היא ישר אומרת לי להביא אותו. הוא אלוהים בשבילה. ואני לא. וזה כל כך כואב לי. לפני הבר מצווה שלי היא פתאום אומרת לי כמה שהיא תתרגש ביומולדת של (נחשו מי)... החבר. הגעתי הבייתה וישר פרצתי בבכי. עד היום אני לא אשכח את זה. כן, לפעמים הייתי רוצה אמא אחרת, שתדע להגיד מילים טובות, לטפוח על השכם, שתדע לא רק להקניט כל הזמן ולשאול למה אני לא עושה כלום בבית (למרות שאני עושה מעל ומעבר לחברים אחרים שלי). לפעמים אני לא רוצה להגיע הבייתה כדי לראות אותה. לפעמים הייתי רוצה שיהיה לי רק אבא. לפעמים הייתי רוצה לברוח מפה. שתהיה לי אמא נורמלית שתוכל להסתכל לאחי בעיניים ולהגיד- "יש לי בן הומו- אז מה?"

נכתב על ידי , 10/12/2007 09:00  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



כינוי: 

בן: 35




821
הבלוג משוייך לקטגוריות: 18 עד 21 , גאווה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לאור וחושך אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על אור וחושך ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)