סבא שלי עבר לבית אבות. לפני איזה 3 שבועות כבר, אבל רק עכשיו התחלתי לחשוב על זה.
היום כשעליתי לקחת משהו מסבתא רותי, אמרתי לה: "איך אני אוהבת את הבית הזה"
והיא אמרה לי: "זה כבר לא בית. פעם זה היה בית כשסבא עוד היה פה". רציתי למות.
זה לא שזה נחת עליי בבום. המצב שלו לא היה מעולה לפני.
תמיד היו בעיות. אבל לא חשבתי שככה ייפתרו את זה.
ולא טוב לי עכשיו..
פז בצבא, לא כולם מבינים כמה זה קשה לי שהבנאדם שאני אוהבת הכי הכי (יש עוד, כן?)נפגש איתי פעם בשבוע. וגם זה לא תמיד.
סבא בבית אבות, לא קל. אני מתגעגעת אליו כי לא משנה מה המצב שלו הוא סבא שלי ואני אוהבת אותו מאוד מאוד.
וסבתא לבד ב"בית" שלה, וזה שובר לי את הלב כי אני רואה שמדברים על סבא אז איזה משהו בעיניים שלה נכבה.
היא כבר לא אותו דבר בדיוק.
זהו. הלוואי שהכל יחזור להיות כמו פעם.
נגה
בבלוג זה
בכל הבלוגים
