או כן או לא, מה שבטוח - אולי, וגם זה מוטל בספק

אני כבר לא כותבת פוסטים,ואין לי חשק פתאומי מדי פעם לכתוב איזה סיפור קצר,שמתמצת תקופה בחיים שלי.

לא ברור למה...

אני כרגע נמצאת באחת התקופות היותר מוזרות בחיים שלי (אל תשאלו... חיים ארוכים)

אני כבר 4 חודשים נמצאת בקשר..ורוב הזמן זה מרגיש כאילו זה להרבה זמן.. אבל מידי פעם יש לי הארות כאלה,של גט ריל,זה כ"כ זמני.

עושה לי עצוב לחשוב על זה שעוד חודש הוא יגור בחיפה.כ"כ רחוק ממני וכ"כ קרוב לאקסית (שתמותתתתתת).

אני לא טובה בקשרים מרחוק.. רק לדמיין את זה שניפגש רק פעם בשבוע/שבועיים ורוב הזמן נהיה רק בטלפון ומצלמות,לא נראה לי שאני אחזיק מעמד

וזאת לא תקופה מסויימת.. זה הולך להיות להרבה זמן... אולי אפילו ליותר מ3 שנים.

כל פעם שאני חושבת על זה יש לי דמעות בעיניים...נמאס לי לחשוב על זה בכלל.

זה כאילו שאנחנו רואים את הפרידה כבר מעכשיו.. והזמן שאנחנו יחד בינתיים,הוא כ"כ מוקצב.. לא רוצה להרגיש ככה!

קצת קשה להיות בקשר שיודעים שהוא עוד קצת,עוד טיפה ונגמר.

ואני,הנה אני לפני צבא.. כ"כ רוצה כבר להיות במסגרת,ויאללה שיהיה טוב.