או כן או לא, מה שבטוח - אולי, וגם זה מוטל בספק

הימים והשבועות כבר נהפכים לשנים

ופתאום מביטים אחורה וכ"כ רוצים לחזור לשם.

זה לא מצחיק? איך כשאנחנו ילדים קטנים,אנחנו תמיד שואפים להיות מבוגרים,בוגרים נפשית וגופנית.. ופתאום כשזה קורה... כולם רוצים לחזור לילדות.

קצת מצחיק.

אני אוהבת את הילד הזה...הילד בן ה23.. שקורא לי צעירה,אני שונאת את זה,אבל הוא צודק

הוא לא יודע אפילו.. שהוא הראשון שאמרתי לו שאני אוהבת אותו.. אומנם לא האחרון.. אבל הראשון...

הלוואי שהיה אפשר להקפיא רגעים.. שלא יחלפו..עד שאני מחליטה שהגיע הזמן.

אני מרגישה מוזר

פעם עצבנית

פעם צינית

פעם כה בודדה

פעם מתוקה

פעם מבולבלת

פעם דיכאונית.

הוא יפה.. והוא חושב שאני יפה.. רוצה לזכור את החיוך שלך כמו שהוא.. גם כשהזמנים יהיו קשים.. וניפרד.. אני אף פעם לא אשכח  את הגומות האלה בעיניים.

חשבתי שתהיה סטוץ ועוד אכזבה..

ואני אוהבת אותך.

ואנחנו חמישה חודשים השבוע..

ואני מפחדת מפחדת מפחדת

בבקשה שישאר ככה...

אני רוצה להקפיא רגעים.

לנצח.