או כן או לא, מה שבטוח - אולי, וגם זה מוטל בספק

כמו העננים האפורים על רקע השמיים הכחולים

כמו שלוליות על הדשא הירוק

כמו הקור שבחוץ שדווקא מחמם את הלב לאנשים אחרים

כך גם אני..

כולי מלאה בניגודים כרגע..תקופה מוזרה..

אני נורא אוהבת את החורף..אבל משום מה הוא מכניס אותי למצב רוח נוסטלגי..

מחזיר אותי לזיכרונות שעדיף שאשכח..

אני נורא מתגעגעת לגור בבית שמש..למרות שזאת עיר מעפנה או מה שתגידו..אני מתגעגעת לאנשים שהיו שם..לקשרים שהיו לי שם..

אני מיתגעגעת לזה שבשעה שהיה גשם בחוץ אני ואחי חיכינו על הספה בסלון לאימא..שתחזור מהעבודה..והיא אף פעם לא חזרה בידיים ריקות,כל פעם הייתה מביאה הפתעה אחרת..פעם זה היה הממתק האהוב עלינו (סוכריות אדומות בצורת תרנגול) ופעם המאכל שאי אפשר שלא לאהוב,סופגניות שמנמנות מלאות בריבה

אני מתגעגעת להרגשה הנפלאה הזאת כשפעם ראשונה ראיתי והרגשתי שלג..גם זה היה בבית שמש..התעוררתי בוקר אחד..וכל הגבעה הירוקה שהייתה מול החלון שלי..נהפכה ללבנה..וראיתי ילדים קטנים רצים ומשחקים עם השלג

אני מיתגעגעת להרגשה הטובה הזאת פשוט להיות עם החברות הטובות שלי..ולדבר על שטויות ולא לפחד שמא אנחנו נשמעות מפגרות..כי למי זה היה אכפת בגיל 14?

מתגעגעת ליום הזה שרצינו ללכת לסרט שלושתיינו אבל הגשם והברקים עצרו אותנו..ישבנו בלובי של הבניין שלי והסתכלנו על המזג אוויר שבחוץ וכל אחד חשבה על משהו אחר..משהו רחוק

כל הזכרונות הטובים אך עם זאת העצובים.. כי אותם הדברים כבר לא יחזרו,כל הזכרונות האלה קשורים לחורף..

למרות זאת,איזה כיף שבא החורף (L)

זה כבר נמשך הרבה זמן.למעשה,זה כבר נפסק..אבל כניראה שלא לגמרי.

"הכרנו" דרך האינטרנט..הייתי רשומה באתר כלשהו..לא אתר הכרויות בכלל..סתם רשת חברתית(אתר שכבר לא קיים)

שם הוא  מצא אותי..התכתבנו שם ואז עברנו לאייסיקיו(ישן:O)

נשמע בסדר..

הבעיה היחידה היא שאז הייתי בת 14 וחצי..ולו אמרתי שאני בת 16..

והוא היה בן 24..

במהרה ההתכתבויות התמימות כביכול,הפכו למשהו אחר...

התכתבנו כשנה וחצי..עד שניפגשנו.. והפגישה הייתה פשוט...אממ כל התשוקה והחרמנות שהצטברו להם במהלך השנה וחצי..פשוט הכל יצא

לא שכבנו..

למרות שבאותו הערב רציתי..

אחרי הפגישה רצינו להיפגש שוב..ולא יכולנו.כל אחד עם העיסוקים שלו..ועם הזמן הוא פשוט ניתק איתי קשר

יותר מאוחר התברר שזה בגלל שהוא חשש מזה שאני מתחילה להרגיש אליו משהו..והוא הסביר לי שאין סיכוי שיהיה בינינו משהו רציני...הבדלי גילאים(10 שנים בכל זאת) שלי אין ניסיון..ושזה פשוט לא יכול להיות.

זה היה די פוגע..דווקא לא בניתי על זה שיהיה בינינו משהו רציני וזה פגע בי שהוא מנתק קשר בלי לשאול אותי לפחות..

אבל אז אמרתי לו שאני לא רוצה לדבר איתו יותר.. ולא כלום

הוא לא קיבל את זה.. המשיך להטריד אותי בהודעות..מדי שבוע..עד שפשוט אמרתי לו שאם הוא לא יפסיק אני אתלונן עליו במשטרה(נו מה??הוא מזה עצבן אותי.....)

הוא הפסיק לשלוח הודעות..אבל אחרי איזה חצי שנה הוא שוב שולח לי..אני פשוט לא עונה.

עכשיו זה פשוט לא מתאים...

ממש לא בראש שלי להתעסק איתו כרגע...

מה שכן,וזה די מגניב לחשוב  על זה,שיום אחד..אולי כשאני אהיה בת 19,20 אני אשלח לו הודעה..ניפגש..

וסוף סוף נזדיין...כמו שהוא רוצה..וכמו שאני רוצה..

נראה לי שבסופו של דבר הוא יחשוב שהיה שווה לחכות 5 שנים.

(פאק,חולצה מגניבה:DD)

עצוב לי..כואב לי על מה שקורה במדינת ישראל.

עצוב לי נורא שכשאני שומעת בחדשות שעוד מישהו התאבד.. זה כבר לא מזעזע..כאילו שהתרגלתי..

עצוב לי שחיים כאן בישראל אנשים כאלה שמסוגלים לדקור ילד בן 3 חודשים..שמסוגלים לדקור משפחה שלמה בגלל סכסוך כספי

עצוב לי שגבר בן 26 רוצח ילדה בת 15 רק מכיוון שהיא לא הסכימה לשכב איתו..עצוב לי שזה נעשה בהשפעת אלכוהול

עצוב לי שאסף גולדרינג רצח את בתו הקטנה רק כדי לנקום באשתו שעזבה אותו..עצוב לי שהוא בורח מהמציאות בכך שהוא נוטל את חייו

עצוב לי שגבר מבוגר,חולה,רוצח את אישתו במהלומות פטיש רק מכיוון שלא הסכימה לממן לו מטפלת

עצוב לי שיש עוד מקרה רצח בין בני זוג צעירים

עצוב לי שילדה בת 4 נדרסת רק מכיוון שנהג ההסעות שלה כניראה מיהר לאינשהו..(אולי לילדים ולאישה?אירוני)

וזה עוד חלק קטן מהמקרים שקרו בחצי האחרונה בישראל..

נראה גם שאף אחד לא ממהר לעשות משהו,ואולי בכלל אין מה לעשות?

בסוף זה עוד ייחשב כנורמלי.