או כן או לא, מה שבטוח - אולי, וגם זה מוטל בספק

אני שונאת שמזלזלים ברגשות שלי...

הגיוס שלי ממש קרוב ומן הסתם אני מתרגשת ומדברת על זה..

וחבר שלי שכבר עבר את זה מזמן.. פשוט לא מקשיב..בשבילו זה שטויות..

אולי כדאי לו להזכר איך הוא הרגיש ממש לפני הגיוס..ולא להתנשא מעליי.

אני מרגישה שאנחנו כבר לא באותו ראש.. 

הוא התחיל ללמוד.. עסוק ולחוץ כולו.. אני רוצה להיות המפלט שלו...שיפסיק לדבר על כל עניין הלימודים ליידי.

עכשיו מרגישים את פער הגילאים בינינו.. כולה 5 שנים.. אבל כזה הבדל

אני רוצה לשתף אותי בדברים שעוברים עליי מבלי להשמע בת 12.

ולא רוצה שישפוט אותי.

וווווואי קיצר שיגיע הגיוס.

I WISH I WAS DEAD.

הימים והשבועות כבר נהפכים לשנים

ופתאום מביטים אחורה וכ"כ רוצים לחזור לשם.

זה לא מצחיק? איך כשאנחנו ילדים קטנים,אנחנו תמיד שואפים להיות מבוגרים,בוגרים נפשית וגופנית.. ופתאום כשזה קורה... כולם רוצים לחזור לילדות.

קצת מצחיק.

אני אוהבת את הילד הזה...הילד בן ה23.. שקורא לי צעירה,אני שונאת את זה,אבל הוא צודק

הוא לא יודע אפילו.. שהוא הראשון שאמרתי לו שאני אוהבת אותו.. אומנם לא האחרון.. אבל הראשון...

הלוואי שהיה אפשר להקפיא רגעים.. שלא יחלפו..עד שאני מחליטה שהגיע הזמן.

אני מרגישה מוזר

פעם עצבנית

פעם צינית

פעם כה בודדה

פעם מתוקה

פעם מבולבלת

פעם דיכאונית.

הוא יפה.. והוא חושב שאני יפה.. רוצה לזכור את החיוך שלך כמו שהוא.. גם כשהזמנים יהיו קשים.. וניפרד.. אני אף פעם לא אשכח  את הגומות האלה בעיניים.

חשבתי שתהיה סטוץ ועוד אכזבה..

ואני אוהבת אותך.

ואנחנו חמישה חודשים השבוע..

ואני מפחדת מפחדת מפחדת

בבקשה שישאר ככה...

אני רוצה להקפיא רגעים.

לנצח.