על הא ודא ומה שביניהם

האם חייבים אותו? האם הפך למלכודת הכי גדולה שלנו? לכאורה מה צריך יותר מכסף למגורים, אוכל, וצרכים בסיסיים... כסף גם עושה אותנו שמחים. או מאפשר לנו להשיג דברים שמשמחים אותנו. טוב ברור לי שאני מנסה לשכנע את עצמי שאני נורא מסכן ושהוריי צריכים לתת לי הקצבה חודשית יותר גדולה.

הרי, אני זה שביזבתי את כל מה שהיה לי. אני זה שלא עמד בקיצבה שהוקצתה לו, ושחושבה בדקדקנות ע"ס ההוצאות שלי ע"י אבי.

אז נכון, אני לומד את השיעור על בשרי, והם, מצידם, צודקים, לא מוכנים להתפשר ולהתגמש, כדי לא לפספס את השיעור החינוכי, שהרי אם יתנו עוד מאה שקלים, אלך לשרוף אותם על שטויות, ואוכיח להם שהמונופול הזה שהם משחקים איתי, אינו אמיתי, על אף שאין אמיתי ממנו.

אז אני כן מוכשר, כך אני חושב, וכן אינטליגנט במידת מה (טוב לא להתרברב), וכן משכיל (עם תואר ראשון), וכן קצין בסדיר (עתודה, קורה במשפחות הכי טובות) ולא רוצה ללכת לעבוד בארומה (קצת אגו, זה מה יש...). אז למה למעלה לא משחררים כמה ג'ובות לחשבון הבנק שלי?

אני מוכן לפרסם את מס' החשבון, אם מישהו שם לא יודע, באמת! :)

"למה זה מגיע לי" - זו הדרך הכי מתקרבנת ופולנית להגיב לזה. כי כן חיפשתי לעבוד בבתי ספר, כמורה למתמטיקה, וכן ניסיתי להתקשר לכל התלמידים הפרטיים שהיו לי בעבר, וכביכול ניסיתי, אבל לא באמת, אולי. לא באמת רציתי או התכוננתי לעבודה.

"אז יהיה בסדר" - טוב מן הסתם, אינני דר ברחוב, ואף רחוק מזה. וסה"כ זו תקופה שבה אני צריך ללמוד להתפשר, ופחות לחיות מתוך השפע שהייתי רגיל אליו. אז היום לא קניתי סיגריות. סו פאקינג וואט.

ואני יודע שיהיה בסדר. באמת, אפילו משוכנע בכך. רק סבלנות. אולי זה השיעור שעליי ללמוד, להניח ולהמתין בסבלנות. וגם למצוא פתרונות בעצמי, ולא לחכות למטה הקסם של הוריי או של אחרים.

אולי אני צריך להתחיל כבר לייעץ בתקשור בתשלום לאנשים. כן, הגיע בהחלט הזמן. מי בעניין? :)