על הא ודא ומה שביניהם

מיטבי, לא הרבה אחים זוכים לחוות לידה והתבגרות של אח או אחות, בהיותם בוגרים. כשהתבשרתי שאמא בהריון שוב, בהיותי ילד בן 11, די הופתעתי. לא חשבתי שבתכנון של אמא ואבא עוד ילד. פתאום להיות האח הבוגר שוב, תינוקת חדשה בבית, ועוד כל כך הרבה שנים שמבדילות ביננו.

את היום שבו נולדת – לא אשכח. במיוחד כי זהו יום עם משמעות כפולה. לא אשכח את הפתק שההורים השאירו לי באותו יום בבוקר – רבין נרצח ואנחנו בחדר יולדות. בחרת להגיע אלינו ואל העולם בתקופה סוערת מאין כמוה, ואני חייב להודות, קשה היה לי להיות עצוב באותו יום, כשיש לי אחות חדשה. את היום שבו הגעת הביתה קשה לי לשכוח, ובאמת, זהו אחד הרגעים היותר מרגשים שחוויתי עד כה. והדמעות שהציפו אותי ברגע שבו נתנו לי להחזיק בך בפעם הראשונה, לא יכולתי לעצור מבעדן. באמת התרגשתי. וחלפו להן 12 שנים. ומתינוקת נוחה, וילדה שקטה ונחבאת אל הכלים, הפכת לילדה-נערה, בוגרת יותר, עצמאית יותר, תלויה בנו פחות ופחות עם חלוף הזמן, ואיזה כיף להביט בך. גם להזכר בעצמי, שכן תמיד הזכרת לי את עצמי, ומי שיביט בתמונות שלנו מאותו גיל – כמעט וקשה להבדיל.

וכמה שאנחנו דומים, גם מאוד שונים, ואולי פה פער הגילאים ביננו משחק תפקיד, שכן כל אחד מאיתנו תמיד היה בשלבים שונים בחיים, ואולי פה המקום להצטער על כך שלא תמיד אני מאוד קשוב, ולא תמיד מביע התעניינות, אבל אלו החיים וכל אחד מאיתנו צריך למצות את המיטב מעצמו – ואכן מיטב הוא שם שמייצג אותך בצורה מלאה: שקטה, ענווה, נעימה, ומצליחה. ומרגש אותי לראות אותך, בתור הבכור בבית, עוברת את תהליכי ההבשלה שאני עברתי בדיוק, מילדה ביישנית – לנערה היודעת לעמוד על שלה. פחות נגררת אחרי כולם, ומגבשת דעה עצמאית יותר ויותר. וכמה זה חשוב.

ומה אאחל לך – שתתמידי בתהליכים המדהימים שאת עוברת, שתמשיכי להיות, בכל זאת, הילדה הטובה של הבית, שכן אני ומאיה כבר מזמן עברנו לשלב ההתמרדות, כטבעם של מתבגרים, שתמשיכי להצטיין בלימודים וללמד אחרים – בזה משפחת מוסטוב לא מאכזבת אף פעם, ויש לך הרבה לאן לשאוף אין לי ספק.