לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

משמרת לילה




מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


12/2007

ציורים שציירתי+פוסטתמונות (הפלאפון נגנב, השביתה נגמרת)


הלכת ואני נשארתי לבד.
אפילו לא הסכמת לקחת את הפלאפון שלי בשביל שנדבר מידי פעם כשתהיה ברכבת. רק בשביל שאדע שאתה בסדר.
למה אתה כה עקשן?
אפילו לא הסתכלת אחורנית, להסתכל עליי חזרה- כשעלית לתחנת האוטובוס.
ואני נשארתי כל הזמן מאחור, מסתכלת עלייך הולך, מחכה שתסובב ראשך אליי. שתראה אותי. אני שם. מתבוננת בך.
מבקשת רק מבט אחד קטן. רק אחד. לא יותר. הפנה את ראשך. בבקשה. ואולי הפנת ואולי לא ראיתי. ואם כך, סליחה.
אני צריכה אותך. מתגעגעת אלייך כל כך. חזור מחר, כפי שהבטחת.
אני מאוהבת בך כל כך.

אתמול הלכנו לטייל וכשחזרנו חזרה באוטובוס הפלאפון שלו כנראה נפל מן הכיס על המושב בעת שישב ונשכח.
ניסינו להתקשר אליו כל כך הרבה פעמים, אפילו השארנו הודעת בקשה למי שימצא-
כשהתקשרתי באחת הפעמים, מישהו כנראה ענה וניתק. הדבר היחידי ששמעתי היה את הנסיעה.
במשך 40 דקות הפלאפון היה דלוק- היו פעמים שהתקשרתי וניתקו לי לאחר ארבעה צילצולים.
לאחר כמה זמן כיבו אותו. אולי אדם טוב מצא את הפלאפון ונתן אותו לנהג.
אולי הפלאפון היה כל הזמן אצל הנהג ובגלל זה לא יכל לענות.
אולי הוא כרגע במחלקת אבידות ומציאות של אגד.
הלוואי.

שביתה:
כבר כמעט חודשיים לקיום השביתה ולישיבת תלמידי התיכונים בבית.
ושלא כמו הורים רבים שנעשו לחוצים משהייתנו בבתים בחוסר מעש, אני מתענגת על כל רגע חופש.
השביתה הזו, שלא שגם הכי ארוכה שהייתה מאז ומעולם במדינת ישראל (נדמה לי), היא גם הכי לא מוצלחת.

40 אלף מורים יצאו נגד האוצר במחאה והשבתת ימי הלימוד, להעלת שכרם, לצמצום מספר התלמידים בכל כיתה והחזרת
שעות חסרות.
40 אלף לא יוצלחים שיושבים בבית כשפחות משמינית מהם יוצאים מפעם לפעם לעוד הפגנה שאפשר לדחוף עמוק עמוק
לחור של התחת של ארז המחשיב עצמו כמנהיג הארגון למרות שלפי הניהול והפיקוד שלו תחת לחץ
ותחת הצעות "מפתות" שלא עונות לדרישותיהם של חבריו עוד מלכתחילה, אפשר למנות אותו להנהיג צאן.

כל הטוקבקים של תלמידים בעדכונים בנושא השביתה בוואלה מעוררים גיחוך עוד יותר.
"אנחנו תומכים בך ארז, אנחנו בעדך, כל הכבוד. אל תוותר"
לא שמישהו באמת מתעניין בארזון הזה ובטח שלא אומר לעצמו :"כל הכבוד לבן אדם", אלא פשוט מנסה
להביע את הערכתו להמשכיות השביתה.
כי כשהוא יגיע להסכם ולא יפוצץ שום מו"מ נוסף, אני בטוחה שטבלת התגובות בוואלה בנוגע אליו, תראה אחרת לחלוטין.
ללקק? לא יפה.

וכעת כולנו רואים מהו כוחם של 40 אלף מורים. הפסדם רב יותר מהרווח שיקבלו לדרישותיהם.
ואני, נשארת אופטימית. השביתה נמשכת- אני שמחה.

פוסטתמונות מיוחל:
כשנסענו אליי ברכבת, לאחר שהיינו אצלו, צילמנו יחד את השקיעה, עם הפלאפון, שהשתקפה מהחלון:
























כולן אותו הדבר, אבל...הן יפות. המחזה יפה.

אני והוא.









הציור שציירתי לו. האיכות גרועה והציור לא גמור.

עוד ציור לא מוצלח שציירתי לו.

ציור ישן שלי. מכיתה ט'.


נכתב על ידי , 12/12/2007 19:32   בקטגוריות תמונות, אהבה ויחסים, אופטימי, אקטואליה, בית ספר, ביקורת, סיפרותי, פסימי, שחרור קיטור  
5 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



תהיות לעולם הזה ולעולם שיבוא.


פוסט שלוש בלילה.

 

מאז ומעולם, תמיד האמנתי, תמיד מאמינה- שישנה יישות עליונה מעבר למה שהגיוני וניתן להוכחה, הסברה.

אך משכבר ימים, טוב- אולי כמה לילות, החלה אמונתי להתערער ונהגתי להעלות מספר תהיות.

 

אאמין, אם רק תגיד לי להאמין. אם תבטיח לי שקיים דבר שכזה.

 

הבטח לי כי נמות באותו יום, באותו התאריך, באותה השנה, באותה השעה, באותה הדקה, באותה השנייה.

 

הבטח לי שמעולם לא תשאריני לבד, תשכחני מאחור בגלותי.

 

הבטח לי כי מעבר למדע וההוכחות, שישנו דבר על טבעי וכה לא הגיוני (שמוח אדם לא יצליח מעולם לתפוס במלואו) שבמחשבה שנייה

יהיה הגיוני ופרשנות לכל שאלה קיומית שתישאל.

 

הבטח לי כי לאחר העולם הזה, קיים עולם נוסף -לאלו שעברו, לאלו שידעו אהבה אמיתית מה היא- לזוגות כמותנו- אשר יחכה לנו.

וכשברגע שגשמיותינו תעזוב וכוחנו כגוף פיזי ידעך, הוא יהיה לנו להמשך- עולם אינסופי.

 

הבטח לי חיים ניצחיים בהם נפשי ונפשך יחד כאחד, כה חזקות שאף כוח אלוהי לא יוכל להפריד.

 

הבטח לי כי לכל אדם-נשמה, יעוד וגורל.

 

הבטח לי שכשאמות לא אשקע בתרדמת עולמים ללא כל חלום, בה אינני עוד- ללא מחשבה,

ללא תובנה, ללא הכרה ותת הכרה, ללא הידיעה והזכרונות אלייך. שלנו.

 

הבטח לי כי אהבתנו לא תהיה כתסריט לדרמה רומנטית או כעוד סיפור מרתק שיעבור במשפחה או בספר עב כרס.

 

הבטח לי כי אם ישנו עולם שאחרי, נהיה בו יחדיו.

 

הבטח לי כי תהיה קשוב לקריאות נפשי בארץ המיוחלת, תזהה את קולי ותבוא לאספני ממקום המצאותי.

 

הבטח לי שכשנשימתנו תפסק, נקבר יחדיו- מחובקים, באותו המקום.

 

הבטח לי שגם בעולם הבא, תראה בדיוק כפי שהנך. כי מראך יפה מכל וכה מוכר וחרוט בזכרוני, עוד מהפעם הראשונה בה ראיתיך-

כי הוא מייצג אותך, את האדם אליו אני נמשכת, לא רק נפשית. אלא אף פיזית- ואינני מצליחה לדמיין את גבריאל שלי ללא עיניי התורכיז שלו,

ללא שערו החלק, הבהיר והארוך, ללא אפו- זה שאותו אני מנשקת תמידית ומכניסה את אצבעותיי לחטט מתוך משחק, ללא אותו גוף חסון

ושרירי אשר מלהיט את גופי בכל פעם וכך חוזר חלילה. אתה הראשון שלי, אהבתי הראשונה, נשיקתי הראשונה, חברי הראשון, הסקס הראשון,

החבר האמיתי הראשון. ובכל פעם שרואה אותך ללא בגדים, נוהגת אני כאילו מעולם לא ראיתיך - גבר עירום.

ושצליל קולך לא ישתנה אף לעולם- אלא ימשיך להתנגן באוזניי ובליבי, להנעים את נפשי- בדיוק כפי שבשיחתנו הקולית הראשונה.

 

הבטח לי כי תקיים את הבטחתך, ובעוד 80 שנה- ב11 לאוקטובר בשעה 18:35- בערב קריר, נעלה לאותה גבעה בה טיפסנו,

נתבונן בנוף האורות של מבני הכפרים הערבים שסביבנו, נשכב על אותה אבן ימנית ונתבונן בכוכבים המאירים את שמי הלילה,

ונחפש לוויינים ואת כוכב הצפון ומאדים.

שביום הזה-זקנים ומקומטים, אך כה מאוהבים כמו בפעם הראשונה, מתחבקים תחת כיפת השמיים

וקובעים, כי עוד 80 שנה, נשוב לאותה הגבעה בחזרה.

 

הבטח לי כי לא תבגוד בי, לא תחמוד לך אישה אחרת, לא תעזבני לכלבים ותשבור את ליבי אשר הפקדתי בידייך.

כי אתה מתחייב להשאר עימי עד לסוף כל הימים, לדעת רק אותי.

 

הבטח לי כי תאהב אותי לעולמי עולמים, כי כמו שהשמיים אינסופיים, כך גם אהבתך אליי- והרבה מעבר לאינסוף.

 

הבטח לי שאם נשלח לגלגולים אחרים, נהיה יחדיו גם בהם- בתור בני אדם. אני כאני ואתה כאתה.

בעלי אותו המראה, אותה ההתנהגות, אותם השמות, אותם האנשים שהיום אנו כעת.

 

הבטח לי כי לעולם לא תשתנה.

 

הבטח לי כי הינני אהבתך הראשונה והאחרונה, הראשונה איתה שכבת, הראשונה אותה אהבת והאחרונה.

 

הבטח לי כי אם אמות, לא תנשא לאישה אחרת- כך לא נוכל להיות יחדיו בעולם שמעבר, אם ישנו.

 

הבטח לי כי אם אמות, לא תגדע את חייך- כי אנשים שמתאבדים אינם זוכים במנוחה.

 

הבטח לי כי תחכה לי.

 

הבטח לי כי תמיד תחשוק בי ותביט בי באותו מבט משתוקק בו אתה מביט בי כל רגע שאנו יחד.

 

הבטח לי כי תהיה אני, ואני אהיה אתה.

 

הבטח לי כי לעולם לא תעבור חצי שעה מבלי שתזכיר ולו רק פעם אחת, כי אתה משוגע עליי ומאוהב בי עד כלות נשמתך.

 

הבטח לי שאתה אוהב אותי.

 

הבטח לי כי לעולם לא נמות.

 

הבטח לי כי אהבתנו אינה תוצר הורמונים, אלא חיבור בין שתי נשמות אשר שכשיוצרו בפס הייצור, נועדו להיות יחדיו.

 

הבטח לי שגם אם המושג "נסתרות הן דרכי האל" מוטעה- שאם דמות אלוהים אינה קיימת, שאם אנו גוף ללא נשמה התפיח בו חיים,

שאנו לא יותר מבשר, דם והורומונים, שכאשר נמוג- חיינו יגמרו לעולמי עולם, לא אשכח אותך, ולא תשכחני.

 

הבטח לי כל זאת ואאמין לך ואבטיח לך גם.(גם אם תסרב)

 

אני אוהבת אותך.

 


The Pink Chick


נכתב על ידי , 6/12/2007 04:51   בקטגוריות תהיות, תהיות ומחשבות, תהיות של סוף היום, תמונות, סיפורים קצרים, סיפור מוזר, אהבה ויחסים, אופטימי, ביקורת, סיפרותי, פסימי, עבודה  
11 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



געגועים+ סיפור חדש ודפוק+תמונה להמחשה


אני מתגעגעת אלייך כל כך.
כמה זמן לא ראיתי אותך,
הצלחתי לשכנע את ההורים שלי שאבוא אלייך.
סופ סוף אוכל לחבק אותך, לרוץ אלייך ולקפוץ עלייך, לנשק אותך-
לגעת בך ולהריח אותך, את הבגדים שלך. של הגבר שלי.
סוף סוף נהיה יחד.
כמה תכננתי. :]
אני אפצה אותך על הזמן הזה בו לא היינו יחד.

סיפור:
היה הייתה נסיכה\The Pink Chick:


היה הייתה נסיכה,
וכל שראו ידעו זאת- הרי כתר עטר את ראשה.
ואם לה כתר, הרי לא היא בת מלוכה?

ולה שמלה רחבה תכשיטים יקרים ותסרוקת גבוהה .
לא יהיה זה מובן מאליו שתהיה נסיכה?

כה יפה הייתה היא בעיניי כל הבאים ושבים,
אשר היו מגיעים מרחוק, להתבונן ביופיה מספר רגעים ,
מרחיקה את שני צידי שפתותיה לחיוך רחב ונעים
לכל המבקשים והלא מבקשים.

מעולם לא פסקה, את עצמה הכריחה
גם כשכאבו לחייה, לחייך לא הפסיקה..

מביטה בבני ממלכתה בעיניים כחולות צלולות,
פתוחות, מכניסות ומזמינות, מעולם לא נסגרות.
וכשהלכו בני הארמון לישון שינה ערבה,
נשארה הנסיכה תמיד עם עין אחת פקוחה-
להשגיח על כולם, לשמור ולהגן מכל משמר.
מעולם לא הלכה היא לישון
מעולם לא שמה ראשה על הכר.

כה יפה היא מבחוץ וכה ריקנית היא מבפנים.
בנויה לפי מודל ודרישותם של אנשים.
וגם בראשו של אביה הקיסר-
היה כתרו אשר עטר.
הרי חייב הוא כמלך-
מוסכמות החברה דורשות,
לא בערב ולא מחר,

את הכתר יש לכבוש לאלתר.

ועם השנים, ככל שהזקינו אחרים, גידלו זקן וקמטים
נשארה הנסיכה עם אותם תווי הפנים- צעירה לעולמים.
וככל שעברו השנים, כך נשכחה הנסיכה בקרב העמים,
ראתה מוות, לידה של חיים,
וככל שעברו השנים, אבק התבצר על ראשה
וקורי עכביש נתלו על גופה עשוי הפלסטיק.
וכבר בשולי שמלתה נדבקו חתיכות ישנות מפעם
של מסטיק.

שערה נעשה דליל, נעשתה היא כבר קרחת
והיחס שהחלה לקבל, בואו נגיד את זה כך,
אפשר בהחלט לדחוף לתחת.

אך החיוך עוד נשאר והעיניים עוד פקוחות
לשמור על אלו ששכחו ממזמן, מכל הצרות
לאהוב ולהוקיר להיות שם כשיצטרכו
ולהשגיח עליהם בכל פעם כשיראו.

ואיזה מן גורל זה לנסיכה?
האין היא בת מלוכה?
הרי כתר לראשה תכשיטים ושמלה
את כל הזוהר איבדה, כל שהייתה,
הופקרה על ידי
כפיות הטובה של בני עמה,
שדאגו להחליפה באחת חדשה.
כי היא לא יותר מסתם עוד בובה.

היה הייתה נסיכה,
וכל שראו ידעו זאת- הרי כתר עטר את ראשה.
ואם לה כתר, הרי לא היא בת מלוכה?

סיפור אדיוטי. בלילה עלה בראשי רעיון לכתוב על בובה עזובה.
וזו התוצרת.
עפ"י דבריה של אחותי:"סיפור דפוק אבל חמוד".
אני מנסה לשכנע את עצמי שזה רק בגלל שהיא בת 10 וכי כשקראתי לה אותו את רוב המילים
היא לא הבינה.

משמעות השיר:

-מעולם לא פסקה לחייך ומעולם לא עצמה עיניה- בובה. היא תמיד עם עיניה פקוחות וחיוך סתמי.
-להגן על כל בני הממלכה- בובות המון פעמים משמשות כאמצעי הרגעה לילדים לשינה בלילה.
-שערה נעשה דליל- כל ההתעללויות למיניהן בבובות.




-השנים שעברו\אנשים מזקינים- ילדים גדלים ושוכחים אט אט מהבובות שלהם ומזניחים אותן באיזשהו ארון\מדף
 עד להצטברות אבק וקורי עכביש.
-ממשיכה לחייך בכל זאת- לא יכולה להפסיק וממשיכה את תפקידה גם אחרי הפקרותה- אם אותו ילד גדול חוזר לפחד
 עקב סרט או משהו- אז הוא שם אותה על מיטתו בלילה. (אלו ששכחו- הילד).
-בני ההמלכה שהפקירו אותה לטובת אחרת- מודרניות- קונים עוד ועוד ומזניחים את מה שהיה פעם ישן וטוב.

והיא, היא נסיכה. הרי יש לה כתר ובגדים נוצצים. ככה לא אמורה להיות נסיכה. זהו לא גורל לנסיכה.
בלה בלה בלה...

The Pink Chick

נכתב על ידי , 5/12/2007 08:23   בקטגוריות אהבה ויחסים, אופטימי, סיפרותי, שחרור קיטור, אקטואליה, אינטרנט, סיפורים קצרים, סיפור מוזר, סיפורים מהחיים, ביקורת, תמונות  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

כינוי: 

בת: 31




339
הבלוג משוייך לקטגוריות: 18 עד 21 , משוגעים , פילוסופיית חיים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לThe pink chick אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על The pink chick ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2022 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)