"הולך קדימה הולך מהר, פשוט החלטתי שאני כבר לא עוצר.."

מדען אחד, חי כל הזמן מודאג מבעיות העולם, והיה נחוש בדעתו למצוא להן פתרון.

הוא העביר ימים ולילות במעבדה שלו כדי למצוא תשובות לספקות שלו, יום אחד בנו בן ה-7 פלש למקום ההתבודדות שלו, נחוש לעזור לו בעבודתו.

המדען, עצבני בגלל ההפרעה וניסה שהילד ילך למקום אחר.

כשראה שזה בלתי אפשרי להוציא אותו משם חיפש משהו שיכול לספק לילד תעסוקה, ויסיח את דעתו.

הוא הוציא מאיזו חוברת דף עם מפת העולם גזר אותה להמון חתיכות ונתן לילד יחד עם גליל נייר דבק, ואמר לו: " אתה אוהב פאזלים, נכון? אז אני אתן לך את העולם לתקן, הנה העולם כולו מפורק, נראה אם אתה יכול לתקן. תעשה את זה לבד לבד".

הוא חשב שלילד יקחו ימים עד שיצליח להרכיב את המפה, אבל כמה שעות לאחר מכן כבר שמע את קולו של בנו קורא לו ברוגע: " אבא סיימתי, הצלחתי להרכיב הכל!".

בהתחלה, האב לא האמין: " זה לא ייתכן שבגיל שבע יוכל הילד להרכיב מחדש מפה שמימיו לא ראה".

אבל הוא הניח את רשימותיו וניגש לבנו כשהוא בטוח שהוא הולך לראות עבודה מבולגנת...

להפתעתו המפה היתה מושלמת, כל החתיכות היו במקומן.

איך זה ייתכן? איך הוא עשה את זה? "אתה לא ידעת איך נראה העולם" אמר המדען לבנו איך הצלחת?.

"אבא" אמר לו הילד, "אני אמנם לא ידעתי איך נראה העולם, אבל כאשר תלשת את הדף מהחוברת ראיתי שבצדו השני יש תמונה של אדם.

כשנתת לי את העולם לתקן, אני ניסיתי אבל לא הצלחתי..

זה היה הרגע שבו נזכרתי בתמונה של האדם מהצד השני, הפכתי את כל החתיכות והתחלתי לתקן את האדם, שאני יודע איך הוא אמור להראות.

כשהצלחתי לתקן את האדם, הפכתי אותו, וראיתי שהצלחתי לתקן את העולם...

הכל מתחיל ונגמר בנו (: .

שבוע טוב D: