מחייה של ילדה לחייה של מתבגרת=)

טוב אממ.. היה לי רעיון לסיפור אז החלטתי שאני אפתח בלוג סיפורים... אני לא מבטיחה שיהייה מעניין ולאדעת אם אני אמשיך אותו=\ אבל... למה לא לנסות?

אז נתחיל:

זה היה היום הראשון לכיתה ט.

היא נכנסה לכיתה ט2 והתיישבה ליד החלון. שמה היה תמר.

הכיתה הייתה בקומה השנייה, הכיתה הייתה מלאה בילדים מוכרים משנה שעברה.

היא ראתה למטה, את החברה שלה, מכיתה ח'- גל. היא צחקה ונראתה מאושרת. היא מצאה לעצמה חברה טובה חדשה.

תמר לא הבינה איך גל תמיד הייתה שמחה ומאושרת, אפילו באירועים הכי קשים, היא מצאה מקום טוב ויפה שאפשר לשמוח בו. במילים אחרות, אופטימית. בעוד שבחופש הגדול של כיתה ח היה לה ולתמר ריב ענק, הן לא דיברו מאז.

היה צלצול. כולם נכנסו לכיתות.

תמר כבר הייתה מוכנה, קלמר, מחברת- מוכנה לשיעור, לא משנה מהו.

גל נכנסה לכיתתה, ט2, כל המקומות היו תפוסים, רק מקום אחד היה פנוי- ליד תמר.

לא הייתה לה ברירה.

המחנכת אורית נכנסה לכיתה וחייכה את החיוך המתוק שתמיד היה מרוח לה על הפנים.

היא הייתה כ"כ נחמדה ומתוקה, המורה שכל אחד היה מאחל לעצמו.

היא הייתה יפה. שיער חום-אדמוני מתולתל, לא שמנה, עיניים כחולות ענקיות בוהקות, ותמיד- מחייכת.

באותו יום ראשון, היא לבשה חולצה שחורה שעלייה מצוייר פרפר גדול וצבעוני, וג'ינס פשוטים.

כולם דיברו ביניהם, רק גל ותמר שתקו. הן לא דיברו מאז סוף כיתה ח.

לבסוף אורית התחילה לדבר: "אז מה? כיתה ט?... איך היה חופש?!"

הרבה תשובות התרוצצו בכיתה.

"רק שתדעו שאת העבודות לחופש אתם צריכים להביא לשבוע הבא"..

...: "אויי נו באמת, את צוחקת נכון?! באמת היה צריך לעשות את זה?!"

אורית: "כן, ישלך עוד זמן."

וכך התחיל שיעור ספרות- המקצוע שאורית מלמדת, מלבד היותה מחנכת.

תמר וגל הסתכלו אחת על השנייה לכמה רגעים, היה נראה לכולם, לכל המבתונן כי הן רוצות לחזורל היות חברות, רק בגלל איזו סכסכנית מגעילה הכל נפסק!

היה צלצול- הפסקה.

תמר הוציאה את האוכל שלה, לחמנייה עם שוקולד, התיישבה על השולחן שלה ושל גל והתחילה לשחק בפלאפון.

...: "את יכולה לזוז?! את יושבת לי על המחברת!!"

זאת הייתה גל.

תמר: "כן הינה למה לצעוק?!" היא זזה בעצבנות ועברה לשולחן שמאחורייה. אחרי כמה דקות, היא הבינה שאולי גל רק ניסתה לדבר איתה, לא לעצבן אותה.

גל: "תקשיבי אני די עצבנית היום, לחץ וכל זה אז... פשוט אל תדברי איתי פסדר?!"

תמר חשבה לעצמה שגל כ"כ רוצהל דבר איתה, שהיא ממציאה דברים.

"כאילו שדיברנו מקודם" היא ציחקקה... אך ניסתה להראות רצינית.

גל: "יודעת מה?! ממש אין לי כוח אלייך עכשיו... אני הולכת"..

תמר לא התייחסה והמשיכה בענייניה...

היא חזרה לשולחן שלה ושל גל, הסתכלה מעבר לחלון.. עיניה חלפו בין כל הילדים.

פתאום, עינייה נעצרו- זה היה הוא!

הוא כ"כ השתנה, גדל. חתיך.

טוב זהו בינתיים.. תגיבו לי איך זה עד עכשיו? ו.. אין לסיפור הזה שום קשר לחיים שלי. .חח יומטובXD

3>