לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים

Feels like I'm stuck


פוטנציאל כפוטנציה, יומן מסע אישי

כינוי:  nowhere

מין: נקבה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


11/2021


סתם עוד יום. פשוט עוד יום. יום של סטודנטית לתואר שני שקמה לפני הזריחה, מתלבשת בבגדים שהיא בחרה לעצמה בראש לילה קודם לכן, אוכלת 2 קערות של קורנפלקס עם חלב סויה, לוקחת כדור אחד של קונצרטה, נכנסת לרכב, חונה ליד הרכבת, נכנסת לתחנה, בוחרת לעצמה את המקום בו יש כמה שפחות סיכוי שתצטרך לחלוק אותו עם אחרים, בוהה במילים וירטואליות שמסכמות עשורים של מחקר, מפרקת סנדוויץ' עם גבינה שהכינה לעצמה שעה קודם לכן, יורדת מהתחנה, מצטופפת עם עשרות אנשים אחרים שמתחילים את היום שלהם ונראים כמו זומבים ששקועים בעולם משל עצמם, עולה על אוטובוס, יורדת בתחנה, לוקחת נשימה עמוקה לפני שנכנסת לקמפוס, שואו טיים! לוחצת על הכפתור של המעלית, מכניסה את האוזניות לתוך הקופסא, מנסה לתמלל לעצמה בראש את מיני התקף החרדה, נכנסת לכיתה, אומרת שלום ומחייכת חיוך עם השיניים, מתיישבת בקצה הכיתה ליד השקעים, מנסה להיראות עסוקה וחשובה ומעניינת, מנהלת סמול טוק קצר, מנסה להקשיב למרצה, מתחילה לנתח את האישיות שלה, מסכמת מילים מבלי להפנים אותן, נזכרת בסשן מהטיפול, גוערת בעצמה וחוזרת להקשיב למרצה, תוהה אם המרצה שמה לב, תוהה איך כל זה ייראה בחיים האמיתיים מחוץ לקמפוס, אוי הפסקה, קפה, סנדוויץ', לרלורי מטלות וחרדה, אוי שיעור הבא, פיפי קצר לפני, מתיישבת מול הלפטופ, מבצעים בזארה, מסכמת מילים של המרצה מבלי להפנים, חושבת על אקסים, חוזרת להתרכז במרצה, חושבת על סטודנטית שיושבת מלפניי, חושבת על סופ"ש, חושבת על בנג'י, חושבת על החרדה ומבינה שהיא תופסת לי מקום ב-being, שומעת הערה מהקצה השני של הכיתה, מזייפת צחקוק, חוזרת ללפטופ, חושבת מה חושבים עליה, מנסה לווסת את עצמה, רגשות רגשות רגשות. קפיטריה. קשר עין. תה רותח. סיכומים. ויסות רגשי. מטלות. פסיכופתולוגיה. חברים. דינימיקה קבוצתית. מזגן. הפרעות קשב. קורונה. זום. מבחנים. ספריה. דד ליין. הקשבה. חורף. תחבו"צ. אימיילים. רשימה. קפה. שאיפה. נשיפה. יוגה בערב. כאב גרון. בן זוג חדש. חופשת חנוכה. מי אני. מה אני. האם זה יהיה ככה לתמיד. האם הם יודעים שאני מזייפת. האם אני מזייפת. האם כולם מזייפים וחושבים שהם מזייפים ואולי הם בכלל יודעים משהו שאני לא יודעת. נראה לי שהם שונאים אותי. נראה לי שהם חושבים שאני מרוחקת ומתנשאת. נראה לי שהם חושבים שהכל אצלי לא בסדר. נראה לי שהם מתים עלי. נראה לי שהם תופסים ממני חבל על הזמן. נראה לי שאני הכי חמודה כאן מכולם. נראה לי שאני צריכה להפסיק לשאול שאלות בכיתה. נראה לי שאני לא שואלת מספיק. נראה לי שאני לא יוצרת מספיק אינטראקציה. נראה לי שדיברתי יותר מדי. נראה לי שכולם פה חושבים שאני מוזרה. יכול להיות שאני מוזרה. אולי זה בסדר להיות מוזרה. אולי כולם קצת מוזרים. מעניין אם בנג'י עדיין חושב שאני מוזרה. אולי אני צריכה להיות עם מישהו כזה בעצמי. אולי כולם כאן חושבים לעצמם את אותו הדבר על עצמם. 


 


 


כל הזמן. 

נכתב על ידי nowhere , 23/11/2021 18:28  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



ציון דרך


רגע כזה של בסדריות.

בעצם, יותר מבסדריות. מקודם הסתכלתי במראה, שמתי עליי ג'ינס שכבר גדול עליי במידה וחצי אבל עדיין נראה פצצה, שמתי חולצה צמודה עם פסים שיש להם בדרך כלל נטיה מפוקפקת להרחיב ויזואלית ובכל זאת, שמתי נעלי עקב עם שפיץ מחודד בקצה - והרגשתי שאני יכולה לכבוש את העולם. אני יכולה להרצות בפני כיתה שלמה. אני יכולה לדבר בביטחון מוחלט מול אנשים. אני בדרך לכבוש את עולמי ואת עולמכם בלי מאמץ בכלל, רק עם חיוך קטן ועיניים מלאות הבעה. 

זה כיף הרגעים האלו, אין מה להגיד. רגעים קטנים של ביטחון, כאילו עשיתי שורה דמיונית, רק מתוך אהבה לעצמי, לחיים, למה שקורה פה בין לבין. לרווח ולמתח הזה בין רגע של עצב לבין רגע של שעמום לבין רגע של חרדה לבין רגע של דכאון לבין רגע של תקווה.

מי בכלל ידע שאני יכולה להיות מאושרת במקום האחרון שתכננתי להיות בו.

הלימודים?

בסדר.

הדירה?

בסדר.

הבחור החדש?

בסדר.

החברים?

בסדר.

המשפחה?

בסדר.

עוד נראה לאן הבסדריות הזאת תיקח אותי. עדיין מחשבות טורדניות על אקסים. עדיין מחשבות אובססיביות על עתיד שאף פעם לא מגיע. עדיין אותה ילדה קטנה בגוף של אישה שרק מנסה להבין איפה המקום שלה בעולם הזה וכבר לא עסוקה בשאלות קיומיות. חרדה זה מצב נתון אבל אנחנו נשתמש בה בשביל לכבוש לעצמך מקום בעולם. את כבר עושה את זה. רק ממקום של כאב אפשר לדעת איך לרפא כאב. רק ממסגרת חינוכית בה אכלת קש וחצץ ואחר כך גם חרא- רק שם תוכלי לעשות תיקון לעצמך ולאחרים. 

האירוניה לא מתה - היא פה והיא קורעת מצחוק. 

נכתב על ידי nowhere , 1/11/2021 18:11  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 






© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לnowhere אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על nowhere ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2021 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)