הילדה זעמה כל כך! היא באמת זעמה, אחרי הכל, ככה זה כשבטעות דופקים את הראש בדלת של  הארונות מטבח, רוצים להרוג אותם אבל הם לא חיים ><

כל הזעם הזה של הילדה הג'ינג'ית הזאת, גרמה לה להטעטש כל כך חזק, בזעם מזמזם ''אפצ'יייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייי'' הטעטשה לה, לחץ פנימי כל כך גדול, הזעם שעלה במעלה האף שלה, הלפריקונים שהתחבאו בקרבייה 3 ימים גרמו לקרבייה להתעופף חזק מחוץ לגופה, דרך הצד של הבטן, מתחת לציפורניים, דרך הראש שנחצה לשתיים וכו' וכו', מעיים נתלו להם על המאוורר, טחול מתחת לסדינים, הלב בכלל החליט לקפצץ לו במדרגות לעבר הקומה התחתונה, והכבד, הכבד סתם נחת לו על הרצפה, כי אחרי הכל, הוא לא קל, הוא כבד. הילדה שהייתה רגילה לזה, אספה את כל איבריה, ודחפה אותם בחזרה לגופה, לא באמת היה לה משנה מה המיקום, העיקר שזה נכנס, כי אם זה פועל, למה לתקן?! רק את הכבד הילדה לא הצליחה להרים, נו אתם יודעים למה. סגרה את הבטן צ'יקצ'ק עם ריצ'רץ' בטן, ויצאה לה לטיול, ללא כבד, היא הרגישה פתאום קלילה כל כך, ואז היא התטעשה שוב. אבל לאיפה בסיפור הזה נכנס הילד עם הקביים? רואים, הוא פשוט לא היה מספיק חשוב, הוא סתם ילד עם קביים, זה הדבר היחיד שהוא יקבל בסיפור הזה, שורה עם השם שלו שבה כתוב כמה הוא לא חשוב, אכלת אותה ילד עם קביים, תיפול! חעע

כיף לכתוב שטויות, למרות שזה לא שיא היצירתיות, בכל זאת.

ולנושא הבא, אוך כמה שאני שונא את החורף, נוראי ומגעיל, משנה את כל דרך החשיבה שלי ובכלל את האישיות, ובאמת שזה בלי קשר לשינויים, זה מזג אוויר מפגר, אחרי הכל, קו החשיבה שלי תמיד זהה, רק מה שעולה בראש, הפעם לא עולה וכן זה בגלל אותו חורף שאיכשהו לוקח את זה.

http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=387732 רק רציתי להודות לארז על העזרה בעיצוב (שכרגע אתם עוד לא רואים, אבל עוד מעט)

עד אז, נסו לבדר אותי, צריך הרפתקאות חדשות כדי להפיח חיים בראש שלי,

BooHoo...!