אינשם
סתם בלוג מוזר, שאין סיבה לקיומו. |
 כינוי:
בת: 32 MSN:
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
מרץ 2009
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | | 29 | 30 | 31 | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: הוסף מסר | 3/2009
אחרי הניתוח.
אני אעדכן שב כשלא תהיה לי בחילה ולא יכאב לי.
אני מרגישה כ"כ נורא. המשכח כאבים הזה ממסטל ברמות. אין לי תחושת זמן, ולרוב גם לא יותר מידי קשר למיצאות. אני לא רוצה יותר. אני מתגעגעת לאיליה, ולאנשים אחרים. אבל אני לא מצליחה לחשוב. יש לי כלוב גדול ושחור על הרגל, והוא לא נותן לי לזוז.
אני רוצה לרוץ בשדה הפרחים שמחוץ לחלון, בגבעת הברושים. אבל אי אפשר.
סבתא מירים קנתה לי בונבוניירה ממש גדולה, אבל המשפחה שלי גמרה הכל ולא השאירה לי כלום. חלאות.
"עמית, יש מצב שאת מביאה לי את השוקולד שהביאו לי לכאן?"
"אה.. אכלנו אותו אתמול."
"אה.. למה?"
"לאיודעת... סתם, ככה."
די עצוב. כי בבית חולים היחידים שבאו כי אכפת להם זה אמא, איליה, דני, סבתא ועדי. השאר פשוט סתם.
אבל תודה למי שבא כי אכפת לו.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
