אינשם

אני לא רוצה שתדברו אלי כאילו אני אוטיסטית. -פגיעה בברך לא פגעה לי ביכולות המוחיות.
להפך, אני בטוחה שאני יותר חכמה מרובכם.
אני לא רוצה שתסתכלו עלי ועל ההליכה המוזרה שלי כמו עיוות של הטבע.- אני עדין חושבת שאני נראת מדהים.
להפך, אולי יפה מהרבה מכם שמסתכלים עלי ככה.
אני לא רוצה שתתייחסו אלי כאילו אני נכה לגמרי. - הקורדינציה שלי והכוח שלי השתפרו, התאמנתי.
להפך, אני חזקה יותר מרובכן, ובעלת קורדינציה ומוטוריקה יותר טובה משל רובכם.

תעריכו אותי.
אל תרחמו עלי.

תעריכו את העובדה שאני כבר חצי שנה חווה כאב שכנראה לרובכם אין מושג עד כמה הוא חזק.
כאב שמונע ממך לדבר.
כאב שגורם לחום הגוף שלך לעלות.
כאב שיכול לגרום לך להקיא, פשוט כמשמעו.

הכאב הזה לא תמיד שם.
לא,
לא כל רגע נתון אני מרגישה כמו גהנום.
לפעמים אני מרגישה כמוכם, ללא כאב, ללא בעיות.
אבל לפעמים לא.
תעריכו.
אני שונאת את פרצופי הרחמים.
תעריכו.
בא לי לבטו באותן פנים.
תעריכו.
כי כבר חצי שנה אני נמנעת ללכת ולצעוק עליכם ועל הטימטום הזה.