אינשם
סתם בלוג מוזר, שאין סיבה לקיומו. |
 כינוי:
בת: 32 MSN:
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
מרץ 2009
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | | 29 | 30 | 31 | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: הוסף מסר | 3/2009
לאיליה, כרם ושירה, תודה על הביקור בשישי. 3>. ו........:
יש בחוץ סהר זהוב ממש יפה.
והרגל שלי סגולה.
טוב, לא רק סגולה.
היא גם שחורה, כחולה, ירוקה, צהובה ואדומה. שטפיי דם בכל צבעי הקשת.
| |
אחרי הניתוח.
אני אעדכן שב כשלא תהיה לי בחילה ולא יכאב לי.
אני מרגישה כ"כ נורא. המשכח כאבים הזה ממסטל ברמות. אין לי תחושת זמן, ולרוב גם לא יותר מידי קשר למיצאות. אני לא רוצה יותר. אני מתגעגעת לאיליה, ולאנשים אחרים. אבל אני לא מצליחה לחשוב. יש לי כלוב גדול ושחור על הרגל, והוא לא נותן לי לזוז.
אני רוצה לרוץ בשדה הפרחים שמחוץ לחלון, בגבעת הברושים. אבל אי אפשר.
סבתא מירים קנתה לי בונבוניירה ממש גדולה, אבל המשפחה שלי גמרה הכל ולא השאירה לי כלום. חלאות.
"עמית, יש מצב שאת מביאה לי את השוקולד שהביאו לי לכאן?"
"אה.. אכלנו אותו אתמול."
"אה.. למה?"
"לאיודעת... סתם, ככה."
די עצוב. כי בבית חולים היחידים שבאו כי אכפת להם זה אמא, איליה, דני, סבתא ועדי. השאר פשוט סתם.
אבל תודה למי שבא כי אכפת לו.
| |
ניתוח ניתוח ניתוח ניתוח. מפחדת. לא רוצה.
ג'יסז.
ניתוח.
בית חולים.
אני לא אוהבת בתי חולים, מזרקים וניתוחים.
תבואו לבקר. הר הצופים מחכה לי. (או לפחות תתקשרו, לא)
אני נשמעת די פאטתית - נואשת לחברה. אבל מצד שני זה עדיף על להישאר עם החרא הזה לבד, לא?
אולי אני אכיר אנשים חדשים. מי יודע.
איליה, אני אתגעגע אליך 3>
| |
עדכוניישן
אין לי משהו יותר טוב לעשות בייבס.
אני מרגישה נכשלת בתכשיטנות- הכנתי לדני ואיה צמידים ושניהם התפרקו לי (בסיס מחרא איכות שנמכר באיכות גבוה. - מעכשיו - הכי פשוט הכי טוב). סוריי3>
נבר מיינד. מקסימום אני אעצב גם לדני חולצה מגניבה :)
אני הולכת להתחיל לעבוד ברצינות על הקטע של החולצות.
היום יהיה מה לעצב. (איה, אני רוצה לצלם אותך עם החולצה, ואם בא לך גם כדוגמנית לחולצותינו ^^ :)- זאת הצעה על פני השטח, היא די רטורית למעשה. 3>)
:)
מסתבר שנתנו לי מינון רטלין גבוה מאוד, ל12 שעות. 90 מיליגרם אנד אפ פרום נאו.
לביתי המרקחת בעיר אין ריטלין במינון כזה אלא אם זה בהזמנה מיוחדת, והם מסרבים כרגע להביא לנו, כי הם טוענים שהוא גבוה מידי וצריך אישור מיוחד. אז היום אני אעשה ספירת דם (סוג של בדיקת דם) וכל מיני בדיקות כדי שיוכלו לאשר את המינון.
די אוצ'י. אני לא באמת רוצה להיות זומבי מרוחק מהבוקר עד הלילה. אני אנסה לקבל אישור גם ל4 שעות... אוף. לא רוצה. אני ארגישד נוראי בגלל הדיכאון של הריטלין. אני גם לא אהיה מסוגלת לאכול וירכריחו אותי. אני שונאת שמכריחים אותי לאכול בכוח. ועכשיו זה יהיה בכל יום. זה כמו כלוב בלי כלוב. אני כלא לעצמי.
ועוד כלא- הניתוח מתקרב. 24.... ג'יסז. עוד 5 ימים. בכנות, אני מפחדת. לא מכאב וכדומה. מבתי חולים, מזריקות, מלא להיות מסוגלת ללכת. אני מפחדת.
הפחד הכי גדול הוא שאני לא אהיה מסוגלת לתפקד: עם חברים, במיטה, בלימודים, במשפחה.. פשוט נכה עם קביים שהולכת להיות נורא מחוברת לבובות הפרווה שלה בגלל בדידות.
תבואו לבקר.
בבית חולים או בהחלמה בבית.
אני לא יודעת אם זה הרבה, אבל זה יהיה נחמד, ויעזור הרבה יותר ממה שאתם חושבים.
>
בוקר טוב.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
