The Ship-האוניה.

בין רגע מסך השלג הפך להיות פשוט מסך שחור וריילי הביטה בו בתמיהה ולפתאום נשמע קול מהצג,

קול של כרזן שמכריז על הפתיחה וקורא את הכתוב על הצג:בואי סיטי.

לפתאום המסך משתנה ועל הצג בשחור לבן מוצג גבר נאה והכרוז מתחיל את דבריו:"מקס מת'יוס היה גבר צעיר ויפה,הוא היה נשוי למריאלה בורינגהם היפה מנשות דה מוין(התמונה התחלפה לדמותה של מריאלה),הנישואים המאושרים החזיקו רק שנה אחת עד שמקס גילה שאשתו בגדה בו עם גבר נחות יותר,מקס עזב את אשתו ולאחר כמה חודשים נפטר אביו שהשאיר אחריו ירושה כבדה(התמונה התחלפה למקס אוחז בצוואתו של אביו),מקס הפגוע החליט את הכסף להשקיע בחלקת האדמה שנקראת אבנדון(התמונה התחלפה לחלקת אדמה יבשה שהייתי המקום שבה ריילי כרגע נמצאת) ולהקים עיר לגברים בלבד,רחוקה מנשים והכאב שהן מביאות איתן."

ריילי חשבה לעצמה באותו שנייה:'אז למה אני פה?אני בת!לא?'

הכרוז המשיך:"לאחר שהקים את העיירה בואי סיטי,הוא קלט צעירים חסרי בית ושיכן אותם בעיירתו ללא צורך לתשלום אלא עבודה בעיר עצמה."

הקלט נגמרה וריילי התכוונה להוציא את הקלטת,ולפתאום התחיל קול של כרוז אחר שאמר:"מאז עברו 30 שנה,והעיר עדיין מסגסגת בשקט מוחלט מהעולם החיצוני,ואתן בנות בעצם הובאתן לכאן משום ש.."

ועיניה של ריילי החלו להיסגר מעצמן בזמן שהיא שומעת את קול הכרוז מהדהד כשיר ערס,ולפתאום היא הניחה את ראשה ונרדמה.

לפתאום היא שמעה דפיקה בדלת,זה היה בריאן,"מה אתה עושה פה כולכך מוקדם?" שאלה אותו ריילי,"אני לא חושב שהשעה 11 היא כולכך מוקדמת,לפחות לא בשבילי,הפסדת ארוחת בוקר,אז הבאתי לך אחת לפה" ענה בריאן בזמן שהוא מרים מגש ועליו ביצים מקושקשות,בייקון,סלטים,גבינות,כיכר לחם,קפה ופירות,הוא נכנס לביתה וסגר אחריו את הדלת,הוא הלך ישר את הסלון והניח שם את המגש והתיישב כשהוא כולו מרוח על הספה ורגליו על השולחן ללא חוצפה,הרגיש כולכך בבית וריילי בהתה בו ואמרה לו:"תודה באמת על האוכל בריאן,לא הייתה צריך,אמממ..אתה תוכל לחכות בזמן שאני..אתקלח ואתארגן?,רק כרגע קמתי".

"אין בעיה בכלל" ענה לה וחייך ושיניו הלבנות נצצו והחיוך המדהים שלו בלט,ריילי הלכה למקלחת ובזמן שהיא התקלחה,בריאן ניגש למגירה הקלטות וחיפש אחר סרט מעניין להסתכל,בזמן שהוא חיפש ריילי יצאה בחלוק מהמקלחת,בריאן בהה בה ואמר "וואו" שנפלט מפיו והוסיף כדי לכפר על המבוכה:"זה היה ממש מהר",ריילי הנבוכה רצה לחדר ממול להתארגן,ובריאן בינתיים בחר לעצמו את הסרט טיטאניק מבין כולם,הוא הוציא את הקלטת מהעטיפה שלה והוציא את הקלטת מהוידיאו,הוא העיף את הקלטת אפילו מבלי להסתכל עליה אל הספה,ושם את הסרט טיטאניק,הוא התיישב על הספה והקלטת שאותה זרק נפלה אל מתחת לספה,והוא ראה את הדקות הראשונות של הסרט בזמן שרעש הפן של ריילי הפריע לו לראות את הסרט בדממה,ולפתאום ריילי יצאה מהחדר,היא לבשה גופיה שחורה ועל צידה של הגופייה מצויר דרקון נוצף בלבן,היא לבשה ג'ינס צמוד ארוך,ועל אוזניה הלבישה עגילים עגולות וגדולות,עליה היה תלוי מחרוזת פנינים קטנה ועדינה שקיבלה בירושה מסבתא המנוחה,שערה השחור והחלק נצץ והדגיש את עיניה המאופרות בשחור ולבן,מרוחות בעיפרון שחור ומסקרה ועל שפתיה נצץ ליפגלוס בצבע ורדרד.

היא התיישבה על יד בריאן וריח השמפו והבושם שלה נטפו על כול הבית,בריאן בהה בה,ולא הפסיק,"אתה מתכוון להסתכל את הסרט או שאני יותר מעניינת?" התבדחה ריילי ובריאן הנבוך סובב את פניו ובהה במסך הטלוויזיה וריילי הסתכלה את הסרט איתו וברגע שבו לאונרדו דה קפריו מת ריילי לא יכלה להתאפק ופרצה בבכי,בריאן עטף אותה בזרועותיו,הביט בה ונישק את דמעותיה ואז הצמיד אותה אל חזהו,ריילי הרגישה מוגנת בין ידיו,היא הרימה את ראשה והסתכלה עליו,הוא הסתכל עליה והיא פרצה בצחוק,"מה כולכך מצחיק,יש לי משהו על הפרצוף?" שאל בריאן בזעף.

"לא,בכלל לא,פשוט מצחיק אותי ש.." ענתה ריילי,"ש..שמה?" שאל בריאן בהתעניינות וריילי ענתה:"שאני..אני רוצה לעשות משהו ולא מסוגלת ובוהה כמו מטומטמת" היא אמרה בחיפזון ונשקה את בריאן נשיקה צרפתית,והוא הביט בה המום ואמר לה כשלחיו מסמיקות:"ריילי,נראה לי שאני אוהב אותך.",

"נראה לך,או שאתה בטוח?" היא שאלה בביטחון,"אני בטוח,אני אוהב אותך" הוא ענה לה,וריילי הרגישה באותה שנייה כאלו מיליוני פרפרים עברו לה בבטן,היא הרגישה שליבה דפק במהירות ושחם לה ובאותה שנייה גם עברה לה צמרמורת בכול הגוף והיא הסמיקה והשפילה מבט,בריאן הרים את ראשה על ידי סנטרה,ושאל אותה ברצינות:"ריילי,את אוהבת אותי?",ריילי הייתה מופתעת מהשאלה,ולא ידעה מה לענות,כי היא לא הייתה בטוחה,במה שהיא מרגישה והיא השפילה שוב מבטה ובטון עדין ענתה לו בתשובה חיובית,היא הרימה את פניה כדי לראות את תגובתו,והוא חייך אליה חיוך כולכך מאושר ובשביל להעביר את הבושה שלה היא שאלה:"מה עושים היום?",

"היום אנחנו הולכים לאגם לשחות" ענה לה בריאן והוסיף :"אני חושב שכדי שתסיימי לאכול כדי שתוכלי לשים את הבגד ים שלך ונלך,כי די מחכים לנו"

ריילי אכלה את האוכל במהירות ורצה לשים את בגד הים שלה,וכשחזרה היא הייתה לבושה חולצה מסורבלת ומכנס דייגים וכפכפים כשערה פזור לכל כיוון והאיפור שהיה מרוח על פניה נעלם היא התקרבה לבריאן בשלושה צעדים ואמרה לו:"אז מה?!סתם התקלחתי ועכשיו שוב?טוב נו,לא משנה" חייכה ותפסה בידו והקימה אותו כששאלה:"נו אז הולכים?"בריאן בהה בו כאשר חיוך חוצפני על פניו,הוא תפס את ידה של ריילי חזק והקים את עצמו למעלה כשהוא מסובב את ידו סביב ריילי ואומר לה:"בואי נלך" כשהוא מתחיל לפסוע לכיוון הדלת עימה,יוצא וסוגר אחריו את הדלת.

ושוב אותו רחוב ריק שמתחלף לו בפתאומיות בהרבה עצים,מראה שגרם לריילי לתעות עם העיר הזאת יותר גדולה מסתם הרחוב הראשי הפשוט הזה והיא הסתכלה על בריאן ושואלת:"תגיד,אני תמיד חושבת,הרחוב הזה,הוא כול העיר,או שהוא ממשיך?" בריאן הסתכל עליה וענה: "אמ...כן,בכללי זאת עיירה ולא עיר ואני עד עכשיו לא מבין למה קראו לזה 'סיטי'  אבל כן,יש עוד 2 רחובות כאלה,ועוד 1  שהוא די רחוב נידח".

"נידח?למה נידח?" שאלה ריילי בהסתקרנות, ובריאן הסתכל על ריילי ושתק,"נו?!?" דחקה בו לענות ריילי הסקרנית,"ממ..אף אחד כבר לא גר שם" ענה בריאן.

"למה?" שאלה ריילי,"כמה שאלות את שואלת!" אמר בריאן כשהוא מצחקק ומוסיף:"כי אין כולכך הרבה אנשים,ואל תשאלי אותו למה כי אני לא יודע" חסם אותה מעוד שאלות בריאן.

ריילי ראתה שהם עברו סבך עצים גדול ומולם נתגלה אגם קטנטן ואת מוניק יושבת לה ומשתזפת על שפת האגם כשכולם שוחים בתוך האגם,ריילי עזבה את ידו של בריאן,הורידה את החולצה שלה שחשפה את החזייה הצמודה והשחורה של ריילי שחשפה איתה זוג שדיים מלאות.

ריילי רצה אל מוניק וזרקה את החולצה שלה על האדמה והתיישבה ליד מוניק,בריאן רץ אחריה ושאל אותה:"אז את באה?" וריילי הסתכלה עליו כשפניה מסונוורת מהשמש וידה על מצחה להסתיר את השמש והיא ענתה:"עוד מעט",בריאן בהה בה ורץ אל תוך המים.

מוניק הסתכלה על ריילי ובהתרגשות,אך בלחש לחשה לאוזניה של ריילי:"אני ואדם..עשינו את זה אתמול"

וריילי הסתובבה במהירות אל מוניק והסתכלה עליה כשחיוך שובב על והיא הניחה את כף ידה על פיה והחלה לצחוק ולפתאום נרגעה ושאלה:"נו אז איך היה?","היה מדהים,הוא כולכך מדהים" ענתה לה מוניק.

באותו הזמן באגם,בריאן שחה ליד מקס ומקס תפס בידו לעצור וקירב אותו אליו ולחש בזמן שהוא קרץ לו:"נו אז המשימה בוצעה?","עוד לא ,בקרוב" ענה לו בריאן.

"אני מקווה שבקרוב,הזמן מתקרב" אמר מקס.

"שמעתי שאד (אותו אחד מתחילת הסיפור שנבהל כנראה מריילי) שוב עושה צרות?" שאל בריאן ומקס ענה:"כן,אבל אל תדאג טיפלתי בזה ב..וגם שלחתי אותו לאזור 01" ענה מקס.

"אדוני ברשותך,אני הולך לעשות את המוטל עליי" אמר בריאן ויצא מן האגם כשהוא מתקרב יותר ויותר אל ריילי ותופס בידה בחוזקה והיא הביטה בו בזמן שהוא..